לכה1 דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה2, והנה השבת נק׳ כלה ונק׳ מלכה וכמא׳ שבת מלכתא3, דהנה חתן וכלה הרי החתן נקרא מלך כדאי׳ בפדר״א פט״ו חתן דומה למלך והכלה נק׳ מלכה, דהנה כתיב4 נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דהאדם שלמטה הוא בצלם ודמות אדה״ע שהם הספירות העליונות, דז״א דאצי׳ נק׳ מלכא וכמבואר5 בענין דכל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי׳ מלכא קדישא6 שהוא ז״א דאצי׳ וספירת המל׳ נק׳ מלכתא, ואי׳ בזהר7 דמלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול, העיקר הוא יחוד זו״ן וכתי׳8 זכר ונקבה ברא אתם, ויברך אתם אלקים כו׳, ולזאת הנה כדוגמת השבת שצריכים לקבלו בשמחה דשבת איהי מקורא דכל ברכאין עילאין ותתאין, דכולהו יומין מתברכין מהשבת9, הנה כמו כן צריכים לקבל פני כלה דאיהי מקורא דברכתא עילאה. והנה10 יסוד מאמר זה דלכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה שאומרים בקבלת השבת הוא דאיתא בגמרא (שבת קי״ט ע״א) ר׳ הנינא מיעטף (בבגדים נאים, רש׳׳י) וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה, ר׳ ינאי לביש מאני׳ (בגדי שבת) מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה (הכי קרי לה לשביתת שבת מתוך חביבות, רש״י), ובזהר ח״ג דרע״ב ע״ב איתא ובשבת בכל מלוי צריך לאתוספא מחול על הקדש בין במאכליו ובמשתיו11, בין בלבושי׳, בין בהסבתי' דצריך לתקנה לי׳ מסבה שפירא בכמה כרים וכסתות מרקמן מכל דאית בביתי׳ כמאן דתקין חופה לכלה, דשבתא איהי מלכתא ואיהי כלה. והיינו דכשם שהשבת היא מקור הברכות הנה כמו כן שמחת חתן וכלה וקבלת פניהם היא מקור הברכות. דהנה כתיב12 כי על כל כבוד חופה שהם ב׳ בחי׳ כבוד חתן וכבוד כלה, דחתן הוא הקב״ה וכמאמר13 ביום חתונתו זו מתן תורה שהקב״ה נקרא חתן וכנסת ישראל נקראת כלה, וכבוד הוא בחי׳ מקיף, כבוד חתן אהבת הקב״ה לכנס״י כמ״ש14 אהבתי אתכם אמר הוי', וכבוד כלה אהבת כנס״י להקב״ה וכמ״ש15 נכספה וגם כלתה נפשי, והחופה הוא המקיף הכללי על חתן וכלה. וכן הוא למטה, דהסדר הוא שבאים רוב עם לקבל פני החתן, ואח״כ הולכים עם החתן לקבל פני הכלה, והחתן מכסה בצעיף את הכלה והולכים אל ההופה. והענין הוא16 דבכל עליית המקבל אל המשפיע צריף להיות תחלה המשכת המשפיע בבחי׳ חיצוני׳ שבו לבחי׳ חיצוני׳ המקבל, כדי שע״י המשכה זו יוכל המקבל לישא את עצמו ולהתעלות להיות קרוב למדרי׳ המשפיע ואז יקבל המשכה הפנימי׳ מהמשפיע.
קיצור. יבאר כי חתן וכלה הם בדוגמת הספירות העליונות ז״א ומל', וקבלת פני הכלה הוא כדוגמת קבלת פני השבת שהיא הברכה לכל ימי השבוע, כבוד חתן אהבת הקב״ה לכנס״י, וכבוד כלה אהבת כנס״י להקב״ה, וההופה הוא המשכת העצמו׳ וקודם החופה החתן מכסה את הכלה בצעיף שהוא קירוב חיצוני׳ המשפיע אל חיצוני׳ המקבל בשביל השפעה וקבלה פנימיות.
ב) וביאור הענין הוא, דהנה ארז״ל (פסחים דקי״ז ע״א) רבה17 מקמי דפתה להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, דהמשפיע צריך לפתוח להו לרבנן והיינו18 לעשות את המקבל ראוי לקבל דבר ההשפעה ע״י פתיחת הכלים והחושים שלו וצריך לפתוח בשמעתתא שיהיה דבר ההשפעה לפי ערך המקבל, ולזאת הנה מיקמי דפתח להו לרבנן לעשותם לכלי קבלה אמר מילתא דבדיחותא ומילתא דבדיחותא הוא שיחת חולין, ועם היות דשיחות חולין של ת״ח צריכים לימוד19 לפי שיש בהם חכמה רבה ושכלים עמוקים, ומ״מ הוא בחי׳ חיצוני׳. והגם דמי שהוא גדול יותר הרי גם השיחות חולין שלו הם במדרי׳ גבוה יותר שיש ללמוד מהם הרבה ענינים נפלאים, ועם כי זהו רק נובלות בלבד ומ״מ הן הן גופי חכמה וכמארז״ל (כתובות ק״ג ע״א) לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא, והוא שמושה של תורה, וארז״ל (ברכות ד״ז ע״ב) גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר20 פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה. והנה לבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתא, דלימוד התורה צריך להיות ביראת שמים, וכמאמר21 מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן כו', והיינו דכשם שבמתן תורה כתיב22 וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק הנה כמו״כ בעת לימוד התורה צריף להיות בביטול גדול וביראה גדולה, אבל קודם צריר הרב לפתוח חושי המקבל והוא ע״י מילתא דבדיחותא. וידוע365 דכללות ענין הבדיחותא שלפני הלימוד הוא להעלות ולהגביה את התלמידים שיהיו בערך לקבל את ההשפעה שישפיע להם המשפיע. דרב ותלמיד אינם בערך זה לזה, והתלמיד צ״ל בביטול לפני רבו וכמאמר23 כל ת״ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור כו׳ שהוא בתכלית הביטול, ולזאת הנה הבדיחותא הוא נותן כח בהתלמיד שיוכל לקבל דברי רבו, ובדרך כלל הוא פועל פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי׳ כלי לקבלה, והגם דזהו ענין חיצוני הנה חיצוני׳ זו זהו הקדמה אל הפנימי׳, דעל ידי קירוב זה של הרב לומר להם מלתא דבדיחותא דעי״ז דוקא יוכלו לקבל ההשפעה פנימי׳ דפתח בשמעתתא. ועל דרך משל24 בן יניק וקטן כשאביו רוצה להשתעשע עמו פנים אל פנים, והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו שהם גבוהים ונעלים מראש התנוק עד למטה מתחת התנוק ולהגביהו עד ראשו של אב ואז ידבר וישתעשע עמו פנים בפנים, והרי ההמשכה של חסד האב בהשפלת ידיו הוא חיצוניות שהוא רק להגביה את התינוק, וכן התינוק אינו מקבל שום דבר בהגבהה זו, כי הלא לא יש בזה שום השפעה, דהשפעה והשעשועים עם בנו הוא רק אח״כ כאשר כבר הגביהו, ורק שא״א להיות ההשפעה בקירוב ובפנימי׳ שלא יהי׳ תהלה קירוב ועליית המקבל, שהוא הקירוב החיצוני שהוא בשביל ההשפעה פנימית.
קיצור. יבאר הא דרבה מקמי דפתה להו לרבנן לעשותם כלים ראוים לקבל את דבר ההשפעה בתורה אמר להם מילתא דבדיחותא להעלות את המקבלים שיוכלו לקבל את דבר ההשפעה, וגדולה שמושה יותר מלימודה, והגם שהוא ענין חיצוני לגבי פנימיות ההשפעה, אבל מכל מקום הנה זהו דוקא הקדמה אל הפנימי׳, כדוגמת האב המרים את בנו הקטן להשתעשע עמו בקירוב פב״פ.
ג) וזהו25 דכתי׳ ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי (הושע י״א26) דאנכי מי שאנכי ב״ה השפיל פנימי׳ רצונו ית׳ במצות גשמי׳ דוקא בכדי להגביה נשמות ישראל, דהנה27 האדם הוא עולם קטן28, וכמו שבעולם הרי יש יום ולילה דביום מאיר האור כמ״ש ויקרא אלקים לאור יום, ובהעדר האור הוא לילה29 כמ"ש30 ולחשך קרא לילה, כן הוא בהאדם גם כן ברוחניות דיש בו יומם ולילה וכמ״ש31 גם כי אשב בחשך הוי׳ אור לי, חשך הוא העוה״ז, דהעוה״ז נקרא חשך לפי שהוא עולם השקר וכמו בחשך הרי אין האדם רואה מאומה ויכול להיות שהוא עומד בסמוך לבור או לשאר דבר המזיק, הנה כמו״כ בעוה״ז אין אדם יודע מה שבלבו של הבירו עליו32, ואפשר להיות אחד בפה וא׳ בלב33 דבפיו יכבד אותו ומדבר עמו דברי אהבה ובלבו הוא שונא לו, וזהו מה שהעולם הזה נקרא חשך לפי שהוא עולם השקר, דעולם הבא נקרא עולם האמת ועולם הזה נקרא עלמא דשיקרא, וזהו גם כי אשב בחשך הוי׳ אור לי דאפילו בעוה״ז הגשמי הוי׳ מאיר בישראל כמ״ש34 כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח הוי׳, וידוע דאלקים בגימטריא הטבע35, והוי׳ הוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד36 שהוא למעלה מן הטבע, וזהו כי החשך יכסה ארץ שהם יודעים רק עניני הטבע37, אבל עליך יזרח הוי׳ שהוא למעלה מן הטבע. ובעבודה הוא דכאשר נשמת האדם מתפשטת בו ואור כח נשמתו מאירה לו אזי נק׳ יום, וכאשר אור נשמתו בלתי מאירה לו ח״ו אז הוא נק׳ לילה, לכן בלילה הוא בבחי׳ שינה לגמרי מחמת הסתלקות אור נפשו ובבקר הקב״ה מחזיר להאדם נשמתו וכמ״ש38 חדשים לבקרים רבה אמונתך, אך מחמת שנתגשם חיות הגוף מאד אינו יכול לקבל הארת נשמתו בקרבו כי אם מעט מזעיר, וזהו אשר נשמה באפו39, דהיינו שהנשמה האלקית אין לה גילוי בלבו וגופו מחמת חומר ישות הגוף כיון שעדיין לא התפלל, דתפלה הוא ענין התקשרות40, וקודם התפלה היינו קודם שהאדם מתקשר לאלקות ע׳׳י עבודה כתי׳ בו41 חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה, פי׳42 הדלו לכם, חבדלו עצמכם מן בחי׳ אדם כזה שנשמתו רק באפיו43 שלא נתפשטה עוד נשמתו בכל גופו, כי במה נחשב, שהוא נחשב כמו במה, וכשם שהבמה הוא דבר גבוה ונראה הישות שלו לדבר בפני עצמו כן האדם הזה הוא עוד יש ומציאות עד אשר מתפלל שהוא ענין ההתקשרות שמתקשר באלקות וע״י התפלה עושה כל הדברים הגשמים כלים לאלקות, ובכדי שיהי׳ הקירוב פנימי להמשיך האור האלקי בכל הענינים הגשמים צריך להיות תחלה הקירוב כללי, ולכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש44 ופרש״י הכנעה ושפלות45 שהוא ענין הקירוב הכללי. וזהו לכה דודי לקראת כלה46 קירוב המשפיע אל המקבל, הנה עי״ז פני שבת נקבלה דכל הימים מתברכין מהשבת, ועל דרך בהשפעת הרב ותלמיד דהרבה קבלתי מרבותי כו׳ ומתלמידי יותר מכולם47, וכן כתיב48 אשת חיל עטרת בעלה, וכתיב49 מצא אשה מצא טוב ויפיקו רצון מה׳ הטוב בדור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות.
קיצור. יבאר כי זהו ענין מה שהוא ית׳ השפיל פנימי׳ רצונו ית׳ במצות מעשיות, כי האדם עולם קטן והעוה״ז נק׳ חשך כי הוא עלמא דשיקרא, וכאשר אור נשמת האדם מאירה בו בעבודה נק׳ יום, ובהעדר העבודה נק׳ לילה ונק׳ נשמה באפו שעליו נאמר חדלו לכם מן האדם זה שהוא כמו במה שהוא יש, והקירוב לאלקו׳ הוא ע״י תפלה שהו״ע ההתקשרות דאז ביכולתו לקשר כל הענינים הגשמים באלקות ביחוד גמור.
