In Jewish thought – especially according to the Kabbalahnumbers are not only mathematical constructs but motifs through which G‑d brings into being and grants life energy to existence. Each number represents a particular pattern through which His attributes interrelate and convey Divine vitality from His Essence to the Spiritual Cosmos and, ultimately, to our material world.

In this sichah, the Rebbe focuses on the numbers seven and eight, citing the author of Kli Yakar1 who explains that, by and large, the components of the natural order are structured in sets of seven – like the seven days of the week – while the number eight is above the natural order, “unique [to G‑d] alone.”

Seven does not necessarily represent an imperfect state. After all, Shabbos is the seventh day and it is a day of holiness. However, it represents holiness as it enclothes itself within nature, adapting itself to its norms. Eight, by contrast, transcends nature, allowing for miracles that go beyond nature’s limits.

The Rebbe, furthermore, differentiates between “eight” and “the eighth.” Eight reflects transcendence. The eighth implies a connection with the seven preceding it – G‑d’s transcendent light permeates the natural order to the extent that His transcendence is perceived within nature itself.

In that vein, our Sages2 taught that the harp of the era of Mashiach will contain eight strings, for then, “the glory of G‑d will be revealed and all flesh shall see….”3 Although the glory of G‑d is incomparably loftier than any element of creation, it will be revealed in a manner that will enable “all flesh [to] see,” i.e., G‑dliness will actually be seen with our physical eyes.

The Rebbe does not merely describe these future revelations; he asks a fundamental question: How is that possible? After all, our world is characterized by the concealment of G‑dliness; indeed, the very word for world in Hebrew,olam (עוֹלָם), shares the root letters of the word he’elem (הֶעְלֵם)meaning “concealment,” i.e., G‑dliness is hidden. How can His glory be revealed and, moreover, permeate such a world and redefine its inner makeup?

In answer, the Rebbe explains that this was G‑d’s intent for creation at the very outset. As the Alter Rebbe explains in Tanya,4 G‑d created this world because He desired a dwelling in the lower realms – that His Essence be revealed in a material world that appears to oppose G‑dliness.

In Tanya,5 the Alter Rebbe also explains the dynamics of how that desire can be brought to fulfillment – through the Divine service of the Jewish people in the era of the current exile. The nature of this era is such that it challenges all Jews to tap the very essence of their souls, the dimension of their beings that is one with G‑d’s Essence. By carrying out that Divine service within the context of this material world, we can all can bring about, albeit in microcosm, that future revelation in the present time. Essential G‑dliness – including the essential G‑dliness invested within all Jewish souls – can be manifest in the lowest dimensions of material existence.

What a Name Reveals


As previously mentioned several times, the division of the weekly Torah readings, the 53 parshiyos of the Torah,6 is significant. Although every parshah contains several passages, and every passage is a self-contained entity, the fact that all of these passages are found in the same Torah reading indicates that they share a common factor that binds them together.


שׁוין גֶערֶעדט פִיל מָאל ווֶעגְן חֲלוּקַּת הַסֶּדְרוֹת – גַ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְתָאא – אַז הֲגַם אִין יֶעדֶער סֶדְרָה זַיְינֶען דָא כַּמָּה פַּרְשִׁיּוֹת, ווָאס יֶעדֶער פַּרְשָׁה אִיז אַן עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פוּנְדֶעסְטְווֶעגְן, פוּן דֶעם גוּפָא ווָאס אַלֶע פַּרְשִׁיּוֹת זַיְינֶען אִין דֶער זֶעלְבֶּער סֶדְרָה, אִיז אַ הוֹכָחָה אַז עֶס בִּינְדט זֵיי אֵיין נְקוּדָּה מְשׁוּתֶּפֶת.

Since the content of every entity is expressed and identified through “the name by which it is called in Lashon HaKodesh,7 “the Holy Tongue,” it follows that the fundamental point that permeates all the concepts in a Torah reading is alluded to by the name of that reading, for the names of the readings are established by the Torah.8

אוּן ווִיבַּאלְד אַז דֶער תּוֹכֶן פוּן יֶעדֶער זַאךְ ווֶערְט אַרוֹיסְגֶעבְּרַאכְט אוּן אָנְגֶעדַיְיט אִין "שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ"ב – אִיז מוּבָן, אַז דִי נְקוּדָּה הַתִּיכוֹנָה [ווֶעלְכֶע אִיז דָא אִין אַלֶע עִנְיָנִים פוּן דֶער סֶדְרָה] אִיז מְרוּמָּז אִין דֶעם נָאמֶען פוּן דֶער סֶדְרָה (ווָארוּם דִי שְׁמוֹת הַסֶּדְרוֹת זַיְינֶען דָאךְ נֶעמֶען עַל פִּי תּוֹרָה)ג.

The particular content of every individual passage is unique. Moreover, since there are several passages intervening between the content of the first passage and the last passage of one parshah, the difference between them will be greater than the difference between the first passage of one parshah and the last passage of the previous one. The adjoining passages are more than likely to be interrelated because passages that follow each other often focus on related concepts. (As a result, one of the principles of exegesis involves deriving lessons from the Torah’s sequence of subjects (dorshin semuchim).9 Nevertheless, there is a common theme shared by all the passages in the same parshah (even when those that do not follow in direct sequence to each other).10

אוּן אַף עַל פִּי אַז בַּנּוֹגֵעַ דֶעם תּוֹכֶן הַפְּרָטִי פוּן יֶעדֶער בַּאזוּנְדֶער פַּרְשָׁה, אִיז דֶער חִילּוּק צְווִישְׁן דֶער עֶרְשְׁטֶער אוּן דֶער לֶעצְטֶער פַּרְשָׁה פוּן אֵיין סֶדְרָה גְרֶעסֶער ווִי דֶער חִילּוּק צְווִישְׁן דֶער עֶרְשְׁטֶער פַּרְשָׁה פוּן אַ סֶדְרָה אוּן דֶער לֶעצְטֶער פַּרְשָׁה פוּן דֶער סֶדְרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ – ווִיבַּאלְד דִי פַּרְשִׁיּוֹת זַיְינֶען בִּסְמִיכוּת אֵיינֶע צוּ דֶער צְווֵייטֶער (אוּן "סְמוּכִים" אִיז דָאךְ אַ לִימּוּד עַל פִּי תּוֹרָהד ), בְּעֵת אַז צְווִישְׁן דֶער עֶרְשְׁטֶער פַּרְשָׁה אוּן דֶער לֶעצְטֶער אִין אֵיין סֶדְרָה, זַיְינֶען פַארַאן כַּמָּה פַּרְשִׁיּוֹת הַמַּפְסִיקוֹת בֵּינֵיהֶן – אִיז אָבֶּער דִי נְקוּדָּה מְשׁוּתֶּפֶת הַנַּ"ל פַארַאן דַוְקָא בַּיי דִי פַּרְשִׁיּוֹת (אֲפִילוּ נִיט סְמוּכוֹת) ווָאס זַיְינֶען אִין דֶער זֶעלְבֶּער סֶדְרָהה.

What the Eighth Day Implies


From the above, we can appreciate how these concepts apply regarding our Torah reading. On one hand, the beginning of Parshas Shemini, “And it took place on the eighth day...” shares a greater connection to the end of the parshah that precedes it than to its own conclusion,11 the passage beginning “This is the animal....”

This is obvious. The description of the events of “the eighth day” with which our Torah reading begins follows in sequence to the description of the seven days of the Sanctuary’s dedication (miluim) mentioned at the conclusion of the previous parshah. “This is the animal...,” by contrast, shares no apparent thematic connection with those events.

On the other hand, since every Torah reading has a fundamental theme which distinguishes it from other readings, it is clear that the passages, “And it took place on the eighth day...,” and “This is the animal...,” share a fundamental message not shared by the passage:12 “Take Aharon...,” which concludes the previous reading and which begins the narrative of the Sanctuary’s dedication. This fundamental point is expressed by the name of the parshah, Shemini, meaning “Eighth.”


פוּן דֶעם אִיז מוּבָן אוֹיךְ בַּנּוֹגֵעַ צוּ אוּנְזֶער סֶדְרָה, אַז טְרָאץ דֶעם ווָאס מִצַּד אֶחָד הָאט דִי הַתְחָלַת הַסֶּדְרָה "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" אַ סַךְ מֶער שַׁיְיכוּת צוּם סִיּוּם הַסֶּדְרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ ווִי צוּ דֶער פַּרְשָׁה "זֹאת הַחַיָּה גו'"ו (ווָאס אִיז בַּיְים סִיּוּם פוּן סֶדְרַת שְׁמִינִי) – וּכְמוּבָן אוֹיךְ בְּפַּשְׁטוּת, אַז "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" קוּמְט בְּהֶמְשֵׁךְ צוּם עִנְיָן פוּן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁבְּסִיּוּם פוּן דֶער פְרִיעֶרְדִיקֶער סֶדְרָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִיט "זֹאת הַחַיָּה" הָאט עֶס לִכְאוֹרָה נִיט קֵיין שַׁיְיכוּת – ווִיבַּאלְד אָבֶּער אַז יֶעדֶע סֶדְרָה הָאט אַ נְקוּדָּה מְיוּחֶדֶת, ווָאס אִין אִיר אִיז זִי אוֹיסְגֶעטֵיילְט פוּן אַלֶע אַנְדֶערֶע סֶדְרוֹת, אִיז פַארְשְׁטַאנְדִיק, אַז דִי פַּרְשִׁיּוֹת "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" אוּן "זֹאת הַחַיָּה" הָאבְּן בֵּיידֶע אֵיין תּוֹכֶן מְיוּחָד ווָאס אִיז נִיטָא אִין פַּרְשַׁת "קַח אֶת אַהֲרֹן גו'"ז ; אוּן דֶער דָאזִיקֶער תּוֹכֶן ווֶערְט אַרוֹיסְגֶעבְּרַאכְט אִין שֵׁם הַסֶּדְרָה – "שְׁמִינִי".

Clarifying the Focus


The word chosen as the name of the parshah, Shemini, does not indicate that the subject is the eighth day of the dedication of the Sanctuary. Indeed, that name does not indicate that it is talking about an eighth day. For the parshah is not called Yom HaShemini,13 “the Eighth Day,” but just Shemini, “Eighth.” This demonstrates that the theme is the general concept of the “eighth” and not a particular concept that relates to the dedication of the Sanctuary or to any sequence of “days” of which it is the eighth.


פוּן דֶעם ווָאס אִינֶעם נָאמֶען פוּן דֶער סֶדְרָה אִיז נִיט אָנְגֶעדַיְיט אַז דָא רֶעדט זִיךְ ווֶעגְן (שְׁמִינִי לְ)מִלּוּאִים, אוּן אֲפִילוּ נִיט אַז סְ'רֶעדט זִיךְ ווֶעגְן אַן אַכְטְן טָאג בִּכְלַל – ווָארוּם דִי סֶדְרָה הֵייסְט נִיט "יוֹם שְׁמִינִי"ח, נָאר "שְׁמִינִי" (סְתַּם) – אִיז מוּבָן, אַז דָא אִיז נוֹגֵעַ דֶער כְּלָלוּת'דִיקֶער עִנְיָן פוּן "שְׁמִינִי" – אַן אַכְטֶער – אוּן נִיט דֶער פְּרָטִיּוּת'דִיקֶער עִנְיָן (פוּן מִלּוּאִים אָדֶער יָמִים) אִין ווֶעלְכְן עֶר אִיז דֶער אַכְטֶער.

Selections from Likkutei Sichos (SIE)

Insights into the Weekly Parshah and festivals by the Lubavitcher Rebbe selected from the Likkutei Sichos series.

The concepts explained above (in sec. 2) with regard to the difference between the connection of the beginning of this parshah to the conclusion of the previous parshah and its connection to other passages within this parshah itself are particularly relevant here. The passage, “Take Aharon…,” the last passage of the previous Torah reading, is only a preparation for Parshas Shemini, but is not an actual part of Parshas Shemini and does not share its theme, just as the seven days of dedication were only a preparation for the eighth day. In contrast, “This is the animal…” is a part of Parshas Shemini itself.

וְעַל פִּי הַמְבוּאָר (לְעֵיל סְעִיף ב) – אִין דֶעם חִילּוּק צְווִישְׁן דֶער שַׁיְיכוּת צוּם סִיּוּם הַסֶּדְרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ אוּן דֶער שַׁיְיכוּת צוּ אַן אַנְדֶער פַּרְשָׁה אִין דֶער סֶדְרָה גוּפָא – קוּמְט אוֹיס, אַז פַּרְשַׁת "קַח אֶת אַהֲרֹן" פוּן דֶער פְרִיעֶרְדִיקֶער סֶדְרָה אִיז – בַּנּוֹגֵעַ נְקוּדָּה הַמְשׁוּתֶּפֶת – בְּלוֹיז אַ הַקְדָּמָה צוּ "שְׁמִינִי", אָבֶּער נִיט אַז זִי אִיז אַ טֵייל פוּן "שְׁמִינִי" [בְּדוּגְמָא ווִי דָאס אִיז בְּפַּשְׁטוּת, אַז דִי "שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים" זַיְינֶען אַ הַקְדָּמָה צוּם יוֹם הַשְּׁמִינִי]; מַה שֶּׁאֵין כֵּן "זֹאת הַחַיָּה" אִיז אַ טֵייל פוּן "שְׁמִינִי" גוּפָא.

Transcending and Yet Including


The above can be understood by first explaining the general concept implied by Shemini, “Eighth.” The term “eighth” combines two opposites. First of all, the number eight reflects a quality that transcends and is distinct from the number seven which precedes it. As Kli Yakar explains,14 all the components of creation are structured in sets of seven, while the number eight is above the natural order, “unique to G‑d alone.”


ווֶעט מֶען עֶס פַארְשְׁטֵיין בְּהַקְדִּים, ווָאס אִין דֶעם תּוֹכֶן פוּן מִסְפָּר "שְׁמִינִי" גֶעפִינְט מֶען צְווֵיי קְצָווֹת: פוּן אֵיין זַיְיט, ווַיְיזְט דֶער מִסְפָּר שְׁמִינִי אוֹיף אַן עִנְיָן ווָאס אִיז מוּבְדָּל בְּעֶרֶךְ פוּן דִי ז' שֶׁקָּדְמוּ לוֹ; אוּן ווִי דֶער כְּלִי יָקָרט אִיז מְבַאֵר, אַז אַלֶע עִנְיָנִים פוּן דֶער בְּרִיאָה זַיְינֶען בְּמִסְפַּר ז', אוּן דֶער מִסְפָּר "שְׁמִינִי" אִיז "מְיוּחָד אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ".

As explained in other sources,15 the number seven includes not only elements of creation itself, but also the Divine light enclothed within creation.16 The number eight, by contrast, refers to the Divine light which is too lofty to be enclothed in the world, and which transcends the entire Seder HaHishtalshelus (the Spiritual Cosmos).17

אוּן דֶער פִּירוּשׁ דֶערְפוּן אִיז, כִּמְבוּאָר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹתי, אַז דֶער מִסְפָּר "שִׁבְעָה" אִיז נִיט בְּלוֹיז כּוֹלֵל דִי עִנְיָנִים ווָאס אִין דֶער בְּרִיאָה גוּפָא, נָאר אִין דֶעם ווֶערְט נִכְלָל אוֹיךְ דֶער אוֹר אֱלֹקִי ווָאס אִיז זִיךְ מִתְלַבֵּשׁ אִין דֶער בְּרִיאָהיא, אוּן "שְׁמִינִי" אִיז מְרַמֵּז אוֹיף דֶעם אוֹר ווָאס אִיז הֶעכֶער פוּן הִתְלַבְּשׁוּת אִין ווֶעלְט, בְּחִינַת הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה מֵהִשְׁתַּלְשְׁלוּתיב.

Nevertheless, the word “eighth” indicates that the reference is not to an entity that exists in its own realm, but rather to an entity which shares a connection (and comes as a continuation) to the set of “seven.”

אָבֶּער לְאִידָךְ גִּיסָא, ווַיְיזְט דֶער טַיְיטשׁ פוּן ווָארְט "שְׁמִינִי" גוּפָא – אַכְטֶער – אַז דָאס אִיז נִיט קֵיין עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, נָאר אַ זַאךְ ווָאס הָאט אַ שַׁיְיכוּת (אוּן קוּמְט בְּהֶמְשֵׁךְ) צוּ דִי עִנְיָנִים פוּן "שִׁבְעָה".

This reflects the uniqueness of the concept of “the eighth,” for it alludes to a consummate revelation of G‑dliness. The ultimate intent is that even the light which transcends the Spiritual Cosmos should be drawn down in a revealed manner within the context of the world. This is alluded to by the word “eighth” – even the light which is set aside and above creation (transcending the attribute of seven, as cited above from the Kli Yakar) should be in the manner of “eighth,” relating to the set of seven, the matters of creation.

אוּן דָאס אִיז דֶער אוֹיפְטוּ אִין דֶעם עִנְיָן פוּן "שְׁמִינִי" – אִין דֶעם דְרִיקְט זִיךְ אוֹיס דִי שְׁלֵימוּת אִין גִּילּוּי אֱלֹקוּת: דֶער תַּכְלִית הַכַּוָּנָה אִיז, אַז אוֹיךְ דֶער אוֹר ווָאס אִיז הֶעכֶער פוּן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת זָאל נִמְשָׁךְ ווֶערְן (בְּגִילּוּי) אִין ווֶעלְט – אוּן דָאס אִיז מְרוּמָּז אִין ווָארְט "שְׁמִינִי", אַז אוֹיךְ דָאס ווָאס סְ'אִיז מוּבְדָּל אוּן הֶעכֶער פוּן דֶער בְּרִיאָה (פוּן בְּחִינַת "שִׁבְעָה" – כַּנַּ"ל בִּכְלִי יָקָר), זָאל זַיְין אִין אַן אוֹפֶן פוּן "שְׁמִינִי" ווָאס אִיז שַׁיָּיךְ צוּ (בְּחִינַת ז') דִי עִנְיָנֵי הַבְּרִיאָה.

When Our Eyes Will See Differently


On this basis, we can also explain18 why “the harp of the era of Mashiach” will contain eight strings.19 The new spiritual state that will characterize the era of Mashiach is described by the verse,20 “And the glory of G‑d will be revealed and all flesh shall see….” Although the glory of G‑d is incomparably higher than creation,21 it will be revealed in a manner that will enable “all flesh [to] see,” i.e., G‑dliness will actually be seen with our physical eyes.22 Moreover, the nature of existence will then radically change, so that the revelation of G‑d’s glory will not be perceived as something new and extraordinary, beyond the ongoing pattern of existence, but rather as part of the ordinary makeup of our material world.23


אוּן דָאס אִיז אוֹיךְ דֶער בִּיאוּר ווָאס דֶער "כִּנּוֹר שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ"יג ווֶעט זַיְין פוּן "שְׁמוֹנָה נִימִין"יד :

דֶער חִידּוּשׁ ווָאס ווֶעט זִיךְ אוֹיפְטָאן בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ – "וְנִגְלָה כְּבוֹד הֲוָיָ' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר"טו, אַז טְרָאץ דֶעם ווָאס "כְּבוֹד הֲוָיָ'" אִיז בְּאֵין עֲרוֹךְ הֶעכֶער פוּן דֶער בְּרִיאָהטז, ווֶעט עֶר דַאן זַיְין בְּגִילּוּי אִין אַן אוֹפֶן פוּן "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר" – אִין אַ רְאִיָּה מוּחֲשִׁית פוּן בָּשָׂר הַגַּשְׁמִייז, בִּיז אַז דֶער גִּילּוּי בְּחִינַת כְּבוֹד הֲוָיָ' ווֶעט זַיְין (נִיט בְּדֶרֶךְ חִידּוּשׁ, נָאר) בְּדֶרֶךְ פְּשִׁיטוּת אִין עוֹלָם הַגַּשְׁמִי.

The perception of the glory of G‑d with our physical eyes will reflect the natural tendency of our bodies at that time. This will represent the true appreciation of G‑dliness as the simple, natural fact of our existence.

דָאס הֵייסְט אַז דָאס ווָאס דֶער בָּשָׂר הַגַּשְׁמִי ווֶעט זֶען "כְּבוֹד הֲוָיָ'", ווֶעט עֶס זַיְין מִצַּד דִי תְּכוּנוֹת אוּן טֶבַע פוּן זַיְין (דַאמָאלְסְדִיקֶער) גַּשְׁמִיּוּת'דִיקֶער מְצִיאוּת, ווָאס דֶעמָאלְט אִיז עֶס דֶער אֱמֶת'עֶר אוֹפֶן פוּן "בְּדֶרֶךְ פְּשִׁיטוּת":

It is possible for physical flesh to see the glory of G‑d, because the glory of G‑d is unlimited, and therefore can descend until the lowest level, even to the extent that it can be perceived by physical flesh.24 Nevertheless, since that perception does not stem from the natural tendency of flesh itself, the revelation of G‑dliness in the world (even when seen by physical eyes),25 represents a new development. It is an increment, an extraordinary novelty, beyond the world’s ordinary, natural state, for the perception of the glory of G‑d by physical flesh is unnatural.26

בְּשַׁעַת דֶער בָּשָׂר "זֶעט" כְּבוֹד הֲוָיָ' נָאר מִצַּד דֶעם ווָאס דֶער "כְּבוֹד הֲוָיָ'" אִיז בְּלִי גְבוּל אוּן דֶערְפַאר קֶען עֶר אַרָאפְּקוּמֶען אוֹיךְ לְמַטָּה מַּטָּה בִּיז צוּ "גֶעזֶעעֶן" ווֶערְן אוֹיךְ דוּרְךְ בָּשָׂר הַגַּשְׁמִייח [דָאס נֶעמְט זִיךְ אָבֶּער נִיט מִצַּד דִי תְּכוּנוֹת שֶׁל הַבָּשָׂר גוּפָא] – דֶעמָאלְט אִיז דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת אִין ווֶעלְט (אֲפִילוּ ווֶען דָאס קוּמְט אִין רְאִיָּה מוּחֲשִׁיתיט ) אִין אַן אוֹפֶן פוּן "חִידּוּשׁ": סְ'אִיז אַ אוֹיפְטוּ אוּן אַ הוֹסָפָה אִין עוֹלָם, ווִיבַּאלְד אַז דָאס ווָאס דֶער בָּשָׂר "זֶעט" כְּבוֹד הֲוָיָ' אִיז עֶס נִיט מִצַּד זַיְין טֶבַע.

The true conception of perceiving G‑dliness as part of the ordinary makeup of existence is that physical eyes see the glory of G‑d as an expression of their own natural tendency.27 Just as in the present era, our eyes see material entities, for this is their natural function and tendency, so too, in the era of Mashiach, their very physical nature will be such that they will see G‑dliness.28

דֶער (אֱמֶת'עֶר) פִּירוּשׁ פוּן "בְּדֶרֶךְ פְּשִׁיטוּת" אִיז, אַז דָאס ווָאס דֶער בָּשָׂר ווֶעט זֶען "כְּבוֹד הֲוָיָ'" ווֶעט עֶס זַיְין מִצַּד דִי תְּכוּנוֹת אוּן טֶבַע פוּן דֶעם בָּשָׂר גוּפָאכ אִין דֶעם זֶעלְבְּן אוֹפֶן ווִי עֵינֵי בָשָׂר זֶעעֶן דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, ווָאס דָאס אִיז מִצַּד דֶער טֶבַע וּתְכוּנָה פוּן דִי עֵינֵי בָשָׂר גוּפָאכא.

This reflects the connection of the era of Mashiach with the number eight. The revelation of the glory of G‑d (which will occur in the era of Mashiach) will express the two extremes that are characteristic of the number eight:

a) The glory of G‑d is above and indeed, completely removed from creation as a whole, which is structured according to a set of seven.

b) Nevertheless, His glory will be revealed in a manner that will so permeate the natural order, that the perception of G‑dliness by the physical world will result from the nature of the world itself; the “eighth” will merge with the “seven.”

אוּן דָאס אִיז דִי שַׁיְיכוּת פוּן יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ מִיט מִסְפָּר "שְׁמוֹנָה": דֶער "וְנִגְלָה כְּבוֹד הֲוָיָ' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר" (ווָאס ווֶעט זִיךְ אוֹיפְטָאן בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ) דְרִיקְט אוֹיס דִי צְווֵיי קְצָווֹת הַנַּ"ל ווָאס אִין בְּחִינַת "שְׁמוֹנָה": דֶער "כְּבוֹד הֲוָיָ'" אִיז הֶעכֶער אוּן מוּבְדָּל בְּעֶרֶךְ פוּן דֶער בְּרִיאָה ווָאס אִיז בְּמִסְפַּר ז', אוּן אַף עַל פִּי כֵן ווֶעט עֶר נִתְגַּלֶּה ווֶערְן אִין ווֶעלְט אִין אַזַא אוֹפֶן אַז דָאס (זֶעעֶן דֶעם גִּילּוּי) ווֶעט זַיְין מִצַּד טֶבַע הָעוֹלָם גּוּפָא – דֶער "אַכְטֶער" ווֶעט זַיְין צוּזַאמֶען מִיט דִי "זִיבְּן".

What Is the World’s Nature?


There is, however, a point that must be resolved. The fact that G‑dliness – even those levels of G‑dliness that relate to our existence – are not apparent within the world is not an extraordinary and incremental aspect beyond the natural state of the world, but rather reflects the manner in which the world was created. The concealment and hiddenness of G‑dliness reflect the essential makeup29 of the world. Indeed, this is the reason why this realm is referred to in Hebrew as an עוֹלָם , which means “world” and which shares its root with הֶעְלֵם , meaning “concealment.”30 As mentioned, the name of an entity reveals its fundamental character. How then is it possible that the revelation of the Ultimate Future, when “all flesh will see,” will reflect the nature of the physical flesh itself? This is the opposite of the nature of flesh and of the world.


מֶען דַארְף אָבֶּער פַארְשְׁטֵיין: דָאס ווָאס דִי ווֶעלְט אִיז אִיצְט אִין אַ אוֹפֶן ווָאס אִין אִיר זֶעט זִיךְ נִיט קֵיין אֱלֹקוּת [אֲפִילוּ נִיט דִי דַרְגָּא אִין אֱלֹקוּת ווָאס אִיז בְּעֶרֶךְ הַבְּרִיאָה], אִיז עֶס דָאךְ (נִיט קֵיין צוּגֶעגֶעבֶּענֶע זַאךְ אוֹיף דֶער מְצִיאוּת פוּן ווֶעלְט, נָאר) דֶערְפַאר ווָאס דִי ווֶעלְט אִיז בַּאשַׁאפְן גֶעווָארְן אִין אַזַא אוֹפֶן – הַיְינְט ווִיבַּאלְד אַז דֶער הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר ווָאס אִין ווֶעלְט אִיז מִצַּד אִיר עֶצֶם מְצִיאוּתכב [ווָאס מֵהַאי טַעְמָא ווֶערְט זִי אָנְגֶערוּפְן מִיטְן נָאמֶען "עוֹלָם" (ווָאס דֶער נָאמֶען פוּן יֶעדֶער זַאךְ בְּרֶענְגְט אַרוֹיס זַיְין תּוֹכֶן הָעִיקְרִי) ווָאס אִיז פוּן לָשׁוֹן הֶעְלֵםכג ], טָא ווִי אִיז שַׁיָּיךְ אַז דֶער "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר" לֶעָתִיד לָבֹא זָאל זַיְין מִצַּד עִנְיַן הַבָּשָׂר גּוּפָא, ווִיבַּאלְד אַז דָאס אִיז הֵיפֶּךְ פוּן גֶּדֶר וּתְכוּנַת (הַבָּשָׂר) הָעוֹלָם?

When Mashiach’s Approaching Footsteps Can Be Heard


The answer to the above question revolves around the following concept:

The transformation of the nature of the world and physical flesh so that they can appreciate G‑dliness as a natural phenomenon is dependent on the Divine service of the Jewish people. More particularly, as the Alter Rebbe states in Tanya:31 “The revelation of Or Ein Sof, G‑d’s Infinite Light, in this material world which will take place in the era of Mashiach (and the era of the Resurrection) is dependent on our deeds and Divine service throughout the duration of the exile.”


זָאגְט דֶער אַלְטֶער רֶבִּיכד, אַז דֶער "גִּילּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי" ווָאס ווֶעט זַיְין בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ (וּתְחִיַּת הַמֵּתִים) אִיז "תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת".

On the surface, a question arises: Why is “throughout the duration of the exile” emphasized?

The reason why our “deeds and Divine service” bring about “the revelation of Or Ein Sof in this material world” is because of the unique quality of the mitzvos. As the Alter Rebbe emphasizes in this source, “Through the performance of a mitzvah a person draws down the revelation of Or Ein Sof from Above, causing it to enclothe itself in the material substance of this world.” Why is this revelation dependent on these mitzvos being performed specifically “throughout the duration of the exile”?

וְלִכְאוֹרָה: ווָאס אִיז דֶער דִּיּוּק "כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת" דַּוְקָא: דָאס ווָאס דוּרְךְ "מַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ" טוּט מֶען אוֹיף דֶעם "גִּילּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי", אִיז דָאךְ דָאס מִצַּד דֶער מַעֲלָה פוּן מִצְווֹת [ווִי עֶר זָאגְט דָארְט גוּפָא אַז "בַּעֲשִׂיָּתָהּ (שֶׁל הַמִּצְוָה) מַמְשִׁיךְ הָאָדָם גִּילּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגַשְׁמִיּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה"], אִיז מִיט ווָאס אִיז עֶס פַארְבּוּנְדְן דַוְקָא מִיטְן "זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת"?

One of the possible explanations of this concept is as follows:

אֵיינֶער פוּן דִי בִּיאוּרִים (בְּדֶרֶךְ אֶפְשָׁר) בְּזֶה:

As mentioned in sec. 5, the intent is that the revelations of G‑dliness in the era of Mashiach and the era of the Resurrection are to be perceived as elements of the nature of the world itself. This will be achieved when the G‑dliness drawn down through the mitzvos to be revealed in the era of Mashiach will not be seen as an incremental element of the world’s existence. This seems to suggest that through the mitzvos, G‑dliness would be drawn down into the world, but the world itself will remain in the same state and framework of reference in which it was created, a state of concealment ( הֶעְלֵם ) as implied by its name ( עוֹלָם ). Stated simply, although G‑dliness would be revealed in the world, it would not reflect the world’s natural state; it would be something out of the ordinary. Instead, the intent is that the G‑dliness drawn down through the mitzvos should transform the nature of our material world, making the world itself G‑dly.

בִּכְדֵי אַז דֶער גִּילּוּי פוּן יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים זָאל זַיְין נִרְגָּשׁ מִצַּד טֶבַע הָעוֹלָם גּוּפָא (כַּנַּ"ל סְעִיף ה'), אִיז עֶס דַוְקָא ווֶען דִי הַמְשָׁכָה אֱלֹקוּת שֶׁעַל יְדֵי הַמִּצְווֹת (ווָאס דִי הַמְשָׁכָה קוּמְט לִידֵי גִילּוּי לֶעָתִיד לָבֹא) אִיז נִיט ווִי אַ צוּגֶעגֶעבֶּענֶע זַאךְ אִין ווֶעלְט [דָאס הֵייסְט דִי מִצְווֹת טוּעֶן אוֹיף נָאר אַז אִין ווֶעלְט זָאל צוּקוּמֶען אַן אוֹר אֱלֹקִי, אָבֶּער דִי ווֶעלְט גוּפָא פַארְבְּלַיְיבְּט ווִי זִי אִיז גֶעווֶען פְרִיעֶר מִצַּד אִיר הִתְהַוּוּת, "עוֹלָם" לָשׁוֹן הֶעְלֵם], נָאר אַז דִי הַמְשָׁכָה דוּרְךְ דֶער מִצְוָה זָאל זַיְין אִין אַזַא אוֹפֶן אַז זִי מַאכְט אִיבֶּער דִי גַשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה.

Therefore, the revelations of the era of Mashiach are “dependent on our deeds and Divine service throughout the duration of the exile.” For the potential for mitzvos to transform the nature of the world itself is expressed (primarily) through those mitzvos which are performed in the time of exile.

אוּן דֶערְפַאר אִיז דֶער גִּילּוּי דִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ "תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת" – ווַיְיל דֶער עִנְיָן ווָאס אִיז דָא אִין מִצְווֹת [צוּ אִיבֶּערְמַאכְן דֶעם עוֹלָם גוּפָא] אִיז עֶס (בְּעִיקָר) דוּרְךְ דִי מִצְווֹת ווָאס מֶען אִיז מְקַיֵּים בִּזְמַן הַגָּלוּת.

Did G‑d Desire Concealment?


In general, the reason why the performance of mitzvos draws down G‑dly influence which transforms the nature of the world can be explained as follows:


דֶער טַעַם ווָאס מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת בִּכְלָלוּת טוּעֶן אוֹיף אַזַא הַמְשָׁכָה ווָאס מַאכְט אִיבֶּער דֶעם מַהוּת פוּן ווֶעלְט:

The ultimate purpose for the creation of the world is “for the sake of the Torah and for the sake of the Jewish people,”32 i.e., that through their observance of the Torah and its mitzvos, the Jewish people bring about the revelation of G‑dliness within the world. This explains why the revelation of G‑dliness that the Jews draw into the world through the Torah is not an incremental element of the world’s existence. Since this revelation of G‑dliness is the intent and the purpose of the world itself, the inner dimension of the world itself “demands,” as it were, to have that purpose accomplished through the Torah and its mitzvos observed by the Jewish people.

דֶער תַּכְלִית הַבְּרִיאָה פוּן ווֶעלְט אִיז "בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל"כה, אַז אִידְן דוּרְךְ תּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ זָאלְן אוֹיפְטָאן גִּילּוּי אֱלֹקוּת אִין ווֶעלְט. קוּמְט אוֹיס אַז דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת ווָאס ווֶערְט נִמְשָׁךְ אִין ווֶעלְט דוּרְךְ יִשְׂרָאֵל אוּן תּוֹרָה, אִיז נִיט קֵיין עִנְיָן ווָאס קוּמְט אַלְס דָּבָר נוֹסָף צוּ אִיר מְצִיאוּת – ווָארוּם ווִיבַּאלְד אַז דָאס (דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת שֶׁעַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה) אִיז דִי כַּוָּנָה אוּן תַּכְלִית פוּן דֶעם ווֶעלְט גוּפָא, הֵייסְט עֶס דָאךְ, אַז דֶער עוֹלָם גוּפָא (בִּפְנִימִיּוּתוֹ) "מָאנְט" אַז עֶס זָאל זִיךְ דוּרְכְפִירְן (זַיְין תַּכְלִית:) דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת אִין עֶם (דוּרְךְ תּוֹרָה וּמִצְווֹת פוּן אִידְן).

This explanation alone, however, is not sufficient. Since the state and frame of reference of the world ( עוֹלָם ) is characterized by concealment ( הֶעְלֵם ) – indeed, this is the very manner in which it was brought into being and what defines it – the purpose which it must accomplish is not felt within it. On the contrary, its natural state is concealment.33 Thus, since the world was created in a manner that its purpose is not evident within the inherent context of the world’s existence, the G‑dliness drawn down through the performance of mitzvos appears to be an incremental factor.

דָאס אַלֵיין אִיז אָבֶּער נִיט מַסְפִּיק. ווָארוּם ווִיבַּאלְד אַז דֶער גֶּדֶר פוּן "עוֹלָם" אִיז (פוּן לָשׁוֹן) הֶעְלֵם כַּנַּ"ל – אַז מִצַּד הַבְּרִיאָה אִיז אִיר עֶצֶם מְצִיאוּת אַזַא ווָאס אִין אִיר אִיז נִיט נִרְגָּשׁ דֶער תַּכְלִית ווָאס דַארְף אִין אִיר דוּרְכְגֶעפִירְט ווֶערְן, נָאר אַדְּרַבָּה, מִצַּד בְּרִיאָתָהּ אִיז עִנְיָנָהּ הֶעְלֵם – קוּמְט דָאךְ אוֹיס, אַז בַּנּוֹגֵעַ צוּ דֶער מְצִיאוּת אוּן עִנְיָן פוּן עוֹלָם גוּפָא, אִיז דִי הַמְשָׁכַת אֱלֹקוּת שֶׁעַל יְדֵי הַמִּצְווֹת ווִי אַ צוּגֶעגֶעבֶּענֶע זַאךְ.

This is clarified by the concept that the revelations of the Ultimate Future are dependent (primarily) on “our deeds and Divine service throughout the duration of the exile,” as will be explained.

אוּן אָט דִי שְׁאֵלָה ווֶערְט בַּאווָארְנְט מִיט דֶעם ווָאס מֶען זָאגְט אַז דָאס ווָאס דֶער גִּילּוּי דְּלֶעָתִיד טוּט זִיךְ אוֹיף דוּרְךְ "מַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ" אִיז עֶס (בְּעִיקָר) "כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת", כְּדִלְקַמָּן.

So That Darkness Will Shine


In numerous sources in Chassidus,34 it is explained that the power of mesirus nefesh, self-sacrifice,is revealed more powerfully during the era of exile than during the time of the Beis HaMikdash. For the concealment and hiddenness (which characterizes the era of exile) call forth the revelation of the power of mesirus nefesh.


סְ'אִיז מְבוּאָר אִין חֲסִידוּת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹתכו, אַז בִּזְמַן הַגָּלוּת אִיז מֵאִיר דֶער כֹּחַ הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ מֶער ווִי בִּזְמַן הַבַּיִת, ווַיְיל דַוְקָא דֶער הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר (פוּן זְמַן הַגָּלוּת) רוּפְט אַרוֹיס דֶעם גִּילּוּי פוּן כֹּחַ הַמְּסִירַת נֶפֶשׁ.

Concealment and revelation are opposites. How is it possible that concealment calls forth this revelation of mesirus nefesh?

On the surface, there is a ready answer to this question. The interrelation of concealment and revelation is a natural phenomenon that is reflected in a physical analogy. Our power of will has greater control over the heels of our feet than over our heads.35 Thus, our will is revealed in the least sensitive limbs of the body, the ones where our inner powers of thought and feeling are most concealed. But this itself warrants explanation: Why did G‑d structure the nature of the creation in this manner?36

ווִי קוּמְט עֶס אַז "הֶעְלֵם" זָאל אַרוֹיסְרוּפְן גִּילּוּי (פוּן מְסִירַת נֶפֶשׁ) – "הֶעְלֵם" אוּן "גִּילּוּי" זַיְינֶען דָאךְ הֲפָכִים? אוּן כָאטשׁ אַז דָאס אִיז לִכְאוֹרָה אַ דָבָר טִבְעִי, אוּן ווִי דֶער מָשָׁל גַּשְׁמִי אוֹיף דֶעם אַז אִין עָקֵב שֶׁבְּרֶגֶל אִיז דָא דִי שְׁלִיטַת הָרָצוֹן פוּן נֶפֶשׁ מֶער ווִי דָאס אִיז אִין רֹאשׁ, דַארְף מֶען דָאס גוּפָא פַארְשְׁטֵיין, פַארְווָאס הָאט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער אַזוֹי אַיְינְגֶעשְׁטֶעלְט טֶבַע הַבְּרִיאָהכז ?

The concept can be explained as follows:

אִיז דִי הַסְבָּרָה אִין דֶעם:

The intent of creation is that this lowly world itself, within the context of its own natural framework of reference, become a dwelling for G‑d.37 To facilitate the execution of this intent, G‑d created the world in a manner that would reflect its ultimate purpose and goal: G‑d’s intent in creating the world defined by a state of hiddenness and concealment is so that this concealment would lead to a higher degree of revelation, i.e., so that “the superior light [should] comes from the darkness.”38 Therefore, the world was structured in a manner that concealment calls forth (and becomes a medium for) a higher degree of light,39 i.e., the concealment that characterizes the era of exile calls forth a higher light, the revelation of the essence of the Jews’ souls through their mesirus nefesh.

בִּכְדֵי אַז עֶס זָאל זִיךְ דוּרְכְפִירְן דִי כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה פוּן "דִּירָה לוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּתַּחְתּוֹנִים" אַז דִי ווֶעלְט גוּפָא זָאל ווֶערְן אַ דִירָה פַאר דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן אוֹיךְ מִצַּד אִיר טֶבַעכח, הָאט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער בַּאשַׁאפְן דִי ווֶעלְט אִין אַזַא אוֹפֶן, אַז אִין אִיר זָאל זִיךְ אָפְּשְׁפִּיגְלֶען אִיר כַּוָּנָה אוּן תַּכְלִית. אוּן הֱיוֹת אַז דִי כַּוָּנָה ווָאס דִי ווֶעלְט אִיז בַּאשַׁאפְן גֶעווָארְן אִין אַן אוֹפֶן פוּן הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר אִיז בִּכְדֵי אַז דֶערְפוּן זָאל אַרוֹיסְקוּמֶען אַ הֶעכֶערֶער גִּילּוּי – "יִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ" – דֶערְפַאר אִיז דִי ווֶעלְט אַיְינְגֶעשְׁטֶעלְט גֶעווָארְן בְּאוֹפֶן כָּזֶה, אַז דַוְקָא דֶער "הֶעְלֵם" זָאל אַרוֹיסְרוּפְן (אוּן זַיְין אַ "כְּלִי" צוּ) אַ הֶעכֶערְן אוֹרכט.

Thus, the nature of the world itself – even as the world’s existence is characterized by concealment, before its purpose becomes manifest within it – reflects the purpose of that concealment, i.e., that the concealment within the world exists for the purpose of drawing down and manifesting within it additional and superior light (through the observance of the mitzvos). Therefore, the revelation of G‑dliness within the world (through the observance of the mitzvos) becomes interwoven with the very fabric of the world’s existence.

אוּן ווִיבַּאלְד אוֹיךְ אִין ווֶעלְט גוּפָא (ווִי זִי אִיז נָאךְ אַ "עוֹלָם מִלָּשׁוֹן הֶעְלֵם", אֵיידֶער עֶס ווֶערְט נִתְגַּלֶּה דִי כַּוָּנָה ווָאס אִין אִיר) שְׁפִּיגְלְט זִיךְ אָפּ אַז דִי כַּוָּנָה פוּן הֶעְלֵם הָעוֹלָם גוּפָא אִיז בִּכְדֵי עֶס זָאל נִמְשָׁךְ ווֶערְן אִין אִים אַ תּוֹסְפוֹת וְיִתְרוֹן אוֹר (דוּרְךְ קִיּוּם הַמִּצְווֹת) – דֶערִיבֶּער אִיז דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם (דוּרְךְ קִיּוּם הַמִּצְווֹת) פַארְבּוּנְדְן מִיט דֶער מְצִיאוּת פוּן ווֶעלְט גוּפָא.

This explains why the revelations of the Ultimate Future are “dependent on our deeds and Divine service throughout the duration of the exile.” For the mesirus nefesh40 in the era of the exile reveals within the context of the concealment of G‑dliness that prevails in the world itself that the purpose of that concealment is the revelation of G‑dliness drawn down through the Torah and its mitzvos.41

אוּן דָאס אִיז דִי הַסְבָּרָה פוּן דֶעם ווָאס מֶען זָאגְט אַז דֶער גִּילּוּי דְּלֶעָתִיד אִיז "תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ כָּל זְמַן מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת" – ווַיְיל מִצַּד דֶעם מְסִירַת נֶפֶשׁל שֶׁבִּזְמַן הַגָּלוּת ווֶערְט אִין דֶעם הֶעְלֵם פוּן עוֹלָם גוּפָא אַרוֹיסְגֶעבְּרַאכְט אוּן נִתְגַּלֶּה, אַז זַיְין כַּוָּנָה אִיז דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת הַנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת;

For this reason,42 the G‑dly influence drawn down by the mitzvos during the time of exile has a more powerful effect and enclothes itself to a greater degree within the context of the physical world itself.43 This effect will be overtly manifest in the Ultimate Future, when “the glory of G‑d will be revealed and all flesh will see,” and that revelation will be appreciated according to the natural tendency of physical flesh itself.

אוּן דָאס אִיז דִי סִיבָּהלא ווָאס דִי הַמְשָׁכַת אֱלֹקוּת שֶׁעַל יְדֵי הַמִּצְווֹת בִּזְמַן הַגָּלוּת אִיז פּוֹעֵל (בְּיֶתֶר שְׂאֵת) אוּן אִיז זִיךְ (מֶער) מִתְלַבֵּשׁ אִין דֶער מְצִיאוּת פוּן "גַּשְׁמִיּוּת עוֹלָם הַזֶּה"לב גוּפָא, בִּיז דָאס קוּמְט אַרוֹיס לֶעָתִיד לָבֹא בְּגִילּוּי, אַז דֶער "וְנִגְלָה כְּבוֹד הֲוָיָ' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר" ווֶעט זַיְין מִצַּד דִי תְּכוּנוֹת אוּן טֶבַע הַבָּשָׂר גוּפָא.

What Keeping Kosher Achieves


Based on the above, we can also appreciate the difference between the relationship shared by Parshas Shemini and the conclusion of Parshas Tzav which precedes it, and the relationship shared by Parshas Shemini and its concluding passage which begins, “This is the animal....” As mentioned at the conclusion of Parshas Tzav, during the seven days of the dedication of the Sanctuary, Aharon and his sons performed all the Divine service possible with their own mortal powers, including drawing down that level of G‑dliness that is evoked by an arousal from below. All of this was included in the set of seven, G‑dliness as it relates to the natural order.44


עַל פִּי כָּל הַנַּ"ל ווֶעט מֶען פַארְשְׁטֵיין דֶעם חִילּוּק צְווִישְׁן דֶער שַׁיְיכוּת פוּן פַּרְשַׁת שְׁמִינִי צוּם סִיּוּם הַסֶּדְרָה פוּן פַּרְשַׁת צַו שֶׁלְּפָנֶיהָ אוּן דֶער שַׁיְיכוּת פוּן פַּרְשַׁת "זֹאת הַחַיָּה" צוּ דֶער פַּרְשַׁת שְׁמִינִי גוּפָא:

אִין דִי ז' יְמֵי הַמִּלּוּאִים, ווָאס רֶעדט זִיךְ בְּסִיּוּם פַּרְשַׁת צַו, הָאבְּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אָפְּגֶעטָאן אַלְץ ווָאס סְ'אִיז שַׁיָּיךְ צוּ אוֹיפְטָאן דוּרְךְ דֶער עֲבוֹדָה שֶׁלְּמַטָּה, אוֹיךְ דִי הַמְשָׁכָה פוּן אֱלֹקוּת ווָאס ווֶערְט נִמְשָׁךְ דוּרְךְ אִתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא – ווָאס ווֶערְט נִכְלָל אִין בְּחִינַת "ז'"לג.

However, all of this – man’s service and G‑d’s response – was merely a preparation for the revelation of the glory of G‑d, the indwelling of the Divine Presence in the Sanctuary which took place on the eighth day of the dedication. The revelation of that day was characterized by the motif of eight, i.e., that the aspect of G‑dliness which transcends creation entirely, the One, also be connected with and permeate the aspect of creation that conforms to the structure of seven.45

אָבֶּער דָאס אַלְץ אִיז גֶעווֶען ווִי אַ הֲכָנָה אוּן הַקְדָּמָה צוּם "כְּבוֹד ה'", צוּ דֶער הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּמִּשְׁכָּן בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְמִלּוּאִים, אַז דָאס זָאל זַיְין אִין אַן אוֹפֶן פוּן "שְׁמִינִי", דָאס הֵייסְט אַז בְּחִינַת הָאֱלֹקוּת ווָאס אִיז מוּבְדָּל לְגַמְרֵי פוּן דֶער בְּרִיאָה, זָאל ווֶערְן פַארְבּוּנְדְן (אוֹיךְ) מִיט דִי עִנְיָנֵי הַבְּרִיאָה (שֶׁבְּמִסְפַּר) ז'לד.

The passage beginning with, “This is the animal…,” which speaks about the non-kosher domesticated and undomesticated animals, the prohibition against partaking of them, and the ritual impurity which results from contact with their carcasses, by contrast, is a part of Parshas Shemini itself.46 The reason for its inclusion in that Torah reading is that the refinement of the world (which is characterized by concealment) expresses in a consummate manner that the intent is the revelation of G‑dliness, including even the G‑dly light which transcends the world entirely. The refinement of the world is brought about through the existence of a state that allows for the possibility of there being non-kosher animals, entities in which G‑dliness is concealed to a greater extent than in the world at large. Even so, within that framework of concealment as well, it is possible “to make a distinction between the impure and the pure, between an animal that may be eaten and an animal that may not,”47 thus, refining the world and enabling the revelation of G‑dliness.

This resembles the approach implied by our Sages’ comment:48 “A person should not say, ‘I cannot bear pork.’ Instead, he should say, ‘I could partake of it, but what can I do? My Father in Heaven decreed that I should not.’ ” The fact that the person does not cancel out entirely involvement with non-kosher animals leads to the refinement of the concealment of G‑dliness that brings about their existence. As the Midrash49 comments on the verse beginning, “This is the animal…”: “The mitzvos were given to the Jewish people solely with the intent of refining created beings.”50

אִין דֶער פַּרְשָׁה "וְזֹאת הַחַיָּה" וואוּ עֶס רֶעדט זִיךְ ווֶעגְן חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת טְמֵאוֹת וכו' אוּן ווֶעגְן אִיסּוּר אֲכִילָתָם וְטוּמְאָתָם – דָאס אִיז שַׁיָּיךְ אוּן אִיז אַ חֵלֶק פוּן פַּרְשַׁת שְׁמִינִי עַצְמָהּ:

דֶער זִיכּוּךְ פוּן עוֹלָם, לָשׁוֹן הֶעְלֵם, ווָאס דוּרְךְ דֶעם ווֶערְט אַרוֹיסְגֶעבְּרַאכְט בִּשְׁלֵימוּת אַז זַיְין כַּוָּנָה אִיז צוּלִיבּ גִּילּוּי אֱלֹקוּת – דָאס הֵייסְט בְּחִינַת הָאוֹר ווָאס אִיז מוּבְדָּל אִינְגַאנְצְן מֵהַבְּרִיאָה, דֶער זִיכּוּךְ טוּט זִיךְ אוֹיף דוּרְךְ דֶעם ווָאס סְ'אִיז דָא דִי מְצִיאוּת אוּן אַ נְתִינַת מָקוֹם פַאר (הֶעְלֵם יוֹתֵר) חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת טְמֵאוֹת כו' אוּן פוּנְדֶעסְטְווֶעגְן אִיז דָא דֶער "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל"לה [וּבְדוּגְמַת מַאֲמַר רַזַ"ללו אַל יֹאמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי בִּבְשַׂר חֲזִיר אֶלָּא אֶפְשִׁי וּמָה אֶעֱשֶׂה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי], ווָאס דוּרְךְ דֶעם ווֶערְט דֶער זִיכּוּךְ אוֹיךְ אִין דֶעם הֶעְלֵם ווָאס גִיט אַן אָרְט צוּ חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת טְמֵאוֹת; אוּן ווִי דֶער מִדְרָשׁלז זָאגְט אוֹיפְ'ן פָּסוּק "זֹאת הַבְּהֵמָה": "לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְווֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת" [ווָאס צִירוּף דָא מֵיינְט זִיכּוּךְ]לח.

The fact that the concealment itself reflects its ultimate purpose and intent – the revelation of G‑dliness, i.e., the essential will of the Jewish people (because “My Father in Heaven decreed”)51 that becomes manifest through the concealment52 – brings about the revelation of the “eighth.”53 The G‑dliness which transcends the world entirely, the one, is revealed within the context of seven, the natural order of worldly existence. This makes “eight,” for the transcendent light is revealed and becomes one with creation itself, as explained above at length.54

אוּן דוּרְךְ דֶעם ווָאס אִין דֶעם הֶעְלֵם שְׁפִּיגְלְט זִיךְ אָפּ זַיְין כַּוָּנָה וְתַכְלִית, דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת – דֶער רָצוֹן עַצְמִי פוּן אַ אִידְן ("אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי")לט ווָאס ווֶערְט דוּרְךְ דֶעם נִתְגַּלֶּהמ,

דָאס טוּט אוֹיף דֶעם גִּילּוּי פוּן "שְׁמִינִי"מא, אַז דֶער גִּילּוּי אֱלֹקוּת, ווָאס אִיז הֶעכֶער אִינְגַאנְצְן פַאר ווֶעלְט, ווֶערְט נִתְגַּלֶּה אִין "שִׁבְעָה" – עֶס ווֶערְט "שְׁמִינִי" – נִתְגַּלֶּה וְנִתְאַחֵד אִין דֶער בְּרִיאָה גוּפָא כַּנַּ"ל בַּאֲרוּכָהמב.

Based on the above, we can also understand the interpretation the Midrash offers55 with regard to the passage concerning the non-kosher animals, “Moshe saw the sovereignty of the ruling kingdoms.” The Midrash explains at length the darkness and concealment brought about by every exile whose ruling kingdoms are described by comparison with these animals. For the new dimension and revelation brought about by “This is the animal...” is the same as that brought about by the exiles. This Divine influence will be revealed in the Ultimate Future, the era of Mashiach’s harp, the harp of eight strings.

אוּן לוֹיט דֶעם אִיז פַארְשְׁטַאנְדִיק ווָאס דֶער מִדְרָשׁ זָאגְט אַז דִי חַיּוֹת טְמֵאוֹת אִיז דָאס – "מֹשֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכִיּוֹת בְּעִסּוּקָן"מג, ווִי עֶר אִיז דָארְט מְבַאֵר בִּפְרָטִיּוּת דֶעם חוֹשֶׁךְ אוּן הֶעְלֵם פוּן יֶעדֶער גָּלוּת, ווָארוּם דֶער אוֹיפְטוּ אוּן גִּילּוּי פוּן זֹאת הַחַיָּה גו' לְהַבְדִּיל גו' אִיז דֶער עִנְיָן ווָאס טוּט זִיךְ אוֹיף עַל יְדֵי הַגָּלֻיּוֹת, ווָאס דִי הַמְשָׁכָה פוּן דֶעם קוּמְט אַרוֹיס בְּגִילּוּי לֶעָתִיד לָבֹא, כִּנּוֹר שֶׁל "שְׁמוֹנָה נִימִין".

Then we will merit to see fulfilled the prophecy cited at the conclusion of this Midrash:

“The pig,” this refers to Edom (Rome). Why is it called the pig ( חֲזִיר )? Because it will return ( מְּחַזֶּרֶת ) the crown to its rightful owner, as it is written,56 “And deliverers will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esav, and the sovereignty will be G‑d’s.”

אוּן ווִי עֶר אִיז מְסַיֵּים אִין מִדְרָשׁ: "וְאֶת הַחֲזִיר זוֹ אֱדוֹם כו' וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר שֶׁמְּחַזֶּרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּוֹט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה".

Likkutei Sichos, Volume 17, p. 92ff.
Adapted from Sichos delivered on Shabbos Parshas Shemini, 5731 [1971,] 5736 [1976;] Shabbos Parshas Acharei and the maamar delivered on Acharon Shel Pesach, 5725 [1965.57 ]

(משיחת ש״פ שמיני תשל"א ותשל"ו. ש״פ אחרי ומאמר דאחש״פ* תשכ״ה)
לקוטי שיחות חלק יז שמיני א