Tzav: Measuring Importance in G‑d’s Eyes

Tehillim 16:8.

See Tz’vaos HaRivosh, Hosafos, p. 110.

Vayikra 6:3. Sefer HaMitzvos (positive commandment 30) and Sefer HaChinuch (mitzvah 131) count this as one of the Torah’s 613 mitzvos.

Vayikra 6:4.

Vayikra 6:4.

Ramban questions Rashi’s statement, asking: What is Rashi’ssource that teaches that it is not an obligation to change his clothes while taking out the ashes, only proper etiquette? The supercommentaries to Rashi* have elaborated in offering various resolutions to that question.

Straightforwardly, it could be said that if there was an obligation for the kohen to wear “other garments, inferior to the [ordinary priestly garments]” to take out the ashes “so that he does not soil the garments in which he continuously serves” (ibid.), why do we not find an explicit command to make such garments in Parshas Tetzaveh (Shmos 28:2-4) or other sources where the Torah speaks about fashioning the priestly garments? We find no command to make another type of garments for Aharon’s sons inferior to the ordinary priestly garments for the sake of taking out the ashes.***

This compels Rashi to explain that wearing other garments “is not an obligation, but [merely] proper etiquette, so that, while taking out the ashes, he does not soil the garments in which he continuously serves.”

* Several supercommentaries to Rashi (see Rabbi Eliyahu Mizrachi, Biurei Maharai, Sefer HaZikaron, Gur Aryeh) cite the interpretation of the verse in Toras Kohanim, the passage in Yoma 23b,and Rashi’s commentary on that passage, s.v, hachi garsinon:

Should [the words, “He shall remove his garments, and put on alternate garments”] be understood as creating an obligation for [a kohen] to change his garments between lifting [the ash] from the mound [of ash on the Altar]** and removing it if he desires to take out the ashes from the mound of ashes immediately after lifting up [the ash], just like the Kohen Gadol must change his clothes between each of the five [sets of] service on Yom Kippur? ... The first [set he performs in] golden garments, the second [set] in white garments…. Similarly, [a kohen who is taking out the ashes] should change his clothes. [However, an ordinary kohen] does not have the option of changing from white garments to golden garments, for he is an ordinary [kohen]…. Should he [then] change from the sacred garments with which he lifted [the ash]… and put on his ordinary clothes and take out the ashes? The Torah states, “his garments,” and “garments,” [associating the garments mentioned in both verses and teaching] that even [the second set of garments] must be sacred garments.

If so, what did the Torah mean by saying “other [garments]”? [The second set of garments are to be] inferior [to the first] ones.

See the lengthy explanation there.

However, it is difficult to say that in his commentary on the Torah, Rashi maintains that there is a presumption that the kohen taking out the ash is obligated to change his clothes because we see that, in a somewhat similar situation, the Kohen Gadol changes his clothes on Yom Kippur; this matter is mentioned later in the Torah and, thus, according to a straightforward reading of Scripture, is not known as of yet. Similarly, Rashi’s commentary here does not mention of the concept that the Torah’s use of the words with the same root (gezeirah shavah), “his garments,” and “garments,” teaches us that the second set of garments must also be sacred.

** As Rashi (Vayikra 6:4) emphasizes, there are two acts involving the ash of the altar:

a) Every day a certain amount of ash was lifted and deposited on the ground next to the altar, as it is written (Vayikra 6:3), “He shall lift [a panful of] ash that was produced when the fire consumed the burnt offering on the altar and place it next to the altar.” (See sec. 2, below.)

b) When necessary – because the pile of ashes became overly large – the ashes were removed and taken outside Jerusalem, as it is written (ibid. 6:4), “he shall remove his garments, put on other garments, and take out the ashes outside the camp.”

*** Note Talmud Yerushalmi, Chagigah 1:1, which notes the use of the plural in the verse (Shmos 28:40), “For the sons of Aharon you shall make tunics,” and states, “The Sages said, ‘two tunics for each [kohen].’ ”

In the first and second printing and the Yemenite manuscript of Rashi’s commentary, the word “continuously” is omitted. See sec. 3, below.

In one of the manuscripts of Rashi’s commentary that are in our possession, the order of the wording is different:

This is not an obligation, but [merely] proper etiquette. [To offer an analogy:] The clothes worn [by a servant] while cooking a pot [of food] for his master should not be [worn when] he serves a cup [of wine] to his master. [In this way,] the garment in which he continuously serves will not become soiled by the ashes. Therefore, “He should put on…”

From the wording used by Rashi in several places in the Talmud, for example, Rashi, Yoma 23b, s.v. Talmud lomar, “ ‘others,’ [i.e., garments] inferior to [the first garments]…. They should not be as valuable, for the ash soils them when he carries it outside the camp. It is disrespectful to the King to serve on the altar [wearing] these [garments while performing] a service [described by the analogy of cooking food to] eat.”

Similarly, in that source, s.v. al yimzog, Rashi states, “Since [these garments] became sooty and soiled when cooking a pot of food – [in the analog,] taking out the ashes – it is disrespectful to the King to perform another service [while wearing] them.”

And in Tractate Shabbos 114a, Rashi states, “Scripture required [a kohen] to wear inferior garments when taking out the ashes [because] it is not an important service. [By doing so, he would] prevent the sullying of the important garments he wore while performing services [described by the analogy of] eating and drinking, e.g., offering [the sacrifices] on the fire [of the altar] and pouring libations.”

The implication is that the two elements mentioned in the main text share one rationale as also mentioned in Rashi’s commentary cited in footnote 13. However, from the order of Rashi’s wording in his commentary on the Torah (see also the preceding footnote) it appears they are two distinct points.* See the elaborate explanations in the supercommentaries to Rashi here.

* As mentioned on several occasions, Rashi’s commentary on the Torah is intended to communicate the straightforward meaning of Scripture. By contrast, his commentary on the Talmud is intended to communicate the understanding of the verses as interpreted in that text, which is often different from their straightforward meaning.

Shmos 28:2. See the commentaries to this verse.

See Maskil LeDavid to Rashi’s commentary here.

Note that in one of the manuscripts of Rashi in our possession, this reason is not included.

Yoma, loc. cit.; Shabbos, loc. cit., as was taught in the School of Rabbi Yishmael. Note that the statement in Tractate Shabbos, loc. cit., “[With this,] the Torah is teaching you proper conduct,” is included in the words taught in the School of Rabbi Yishmael.

See footnote 5.

Moreover, according to this explanation, the analogy should have been stated in the opposite order, mentioning the important garments first, as the supercommentaries to Rashi here state at length. See Sefer HaZikaron, Chiddushei U’Peirushei Maharik, Maskil LeDavid, et al. See also Gur Aryeh here.

Vayikra 6:3.

Yoma 12b, s.v. es hashechakin.

This opinion is also shared by Sefer HaChinuch, mitzvah 131.

Rashi, Yoma, loc. cit., rejects this interpretation.

Hilchos Temidin U’Musafin 2:10. Note the elaborate discussion among the commentaries to Rambam – Kessef Mishneh, Lechem Mishneh, Mishneh LeMelech, et al. – regarding the source and the meaning of Rambam’s words.

Rambam departs from the wording of the verse and substitutes this phrase. Note the explanations offered by the commentaries mentioned in the previous note.

From the wording with which Sefer HaChinuch, loc. cit., describes the removal of the ashes and the lifting up of the ash, it appears that both these services were performed wearing priestly garments, but inferior ones. However, Rambam, Hilchos Temidin U’Musafin 2:14-15, does not mention that priestly garments should be worn when removing the ash. See the commentary of Kessef Mishneh and Mishneh LeMelech, loc. cit.

Meiri – see also Ritba –in his commentary on Yoma 23b, quotes a third opinion that attempts to resolve both perspectives –that even those Rabbis who maintain that lifting the ash is performed while wearing inferior garments agree that the removal of the ashes should be performed in even lesser garments, i.e., there should be three sets of priestly garments. Ramban and Rav Yosef Bechor Shor in their commentaries to this verse state that the kohanim should take out the ashes while wearing ordinary garments. See the discussion of all these matters in Encyclopedia Talmudis, erech dishon mizbei’ach hachitzon, and the sources mentioned there.

In particular, this applies according to Rashi, who in his commentary here, maintains that the ashes are taken from the altar and directly brought outside Jerusalem. By contrast, Rambam, loc. cit.: 13-14, and Sefer HaChinuch, loc. cit., maintain that initially, the ashes should be removed from the altar, deposited in the courtyard of the Beis HaMikdash, and then the kohanim should fill a container with the ashes that were taken from the altar to the courtyard of the Beis HaMikdash, and take them outside Jerusalem. As Rambam writes, loc. cit.:15, taking the ashes outside Jerusalem is not considered a priestly service.

Note that there are those (Sheyorei Korban, Talmud Yerushalmi, Yoma 2:1, s.v., hotzi) who explain that Rambam maintains that taking the ashes from the altar requires priestly garments, but taking them outside the city does not. See Encyclopedia Talmudis, loc. cit., Har HaMoriah, Rambam, loc. cit., subsection 40. This is not the place for further discussion of the matter.

Based on this conception, Ramban writes (Milchamos HaShem, Yoma 1b) that the removal of the ashes from the Inner Altar and the cleaning of the Menorah on Yom Kippur was not performed by the Kohen Gadol. The rationale is that, according to Ramban, he would have to perform that service wearing inferior golden garments – because “the clothes worn [by a servant] while cooking a pot [of food] for his master should not be [worn when] he serves a cup [of wine] to his master.” Since we do not find a reference to changing to such garments, it can be assumed that these services were performed by an ordinary kohen and not the Kohen Gadol.

We are forced to say that this conclusion follows the approach of Rambam, who maintains that lifting the ash should be performed with inferior garments because “the clothes worn [by a servant] while cooking a pot [of food] for his master….” Such an understanding could possibly be inferred from the wording of Ramban in his commentary on the Torah as it is quoted in Moshav Zekanim and the Tur HaAruch here.

Bereishis 27:25.

Indeed, in the story referred to, it was performed by Rivkah (see ibid. 27:14).

Note the commentary of Ritva, Yoma 24a, s.v., velevi amar, “Although [lifting the ash] is a service that is not followed by another service in that context, removing the ashes is another matter. It is not considered as a service to the same degree.” See Tosafos Yeshanim, Yoma, s.v., rabi, s.v. lerabos, and s.v. Ve’eima, et al.

Note the differences in wording used by Rashi, Yoma 23b and Shabbos 114b, where he appears to refer to lifting the ash as part of “service [described by the analogy of] eating,” “another service,” and “service [described by the analogy of] eating and drinking, e.g., offering [the sacrifices] on the fire [of the altar] and pouring libations.” This is not the place for further discussion of the matter.

See the comments of Mishneh LeMelech, Rambam, loc. cit.:13. See also the beginning of the discussion in Encyclopedia Talmudis, loc. cit.

The Alter Rebbe once said, “The commentary of Rashi on the Chumash is ‘the wine of the Torah’” (Sichas Simchas Torah, 5697; Hayom Yom, entry 29 Shvat). See Imrei Binah, Shaar HaKerias Shema, sec. 53ff., which states that the term “the wine of the Torah” refers to the Torah’s mystic secrets.

Yoma 23b. Rabbi Eliezer is teaching that this service may be performed by another category of kohanim – kohanim who are unfit to perform other services.

Shmos 19:6.

The spiritual counterpart of the services of lifting the ash and removing the ashes as explained by Chassidus is discussed in Siddur im Dach, s.v. lehavin inyan terumas hadeshen, p. 30c ff., Or HaTorah, Shmos, Vol. 2, pp. 435-6, 452ff., 463, Vayikra, Vol. 3, pp. 801-802, the maamar entitled Velavash, 5668 (printed in) Sefer HaMaamarim 5668, p. 146ff., Likkutei Sichos, Vol. 25, p. 134ff.

Midrash Tanchuma, Parshas Eikev, sec. 2.

Kesubos 103b. Bava Metzia 85b uses similar wording, however, there the text reads, “the deeds of [Rabbi]Chiya,” (in the plural) rather than, “the deed of [Rabbi] Chiya” (in the singular).

See Kesubos, loc. cit., and Rashi’s commentary. Similar statements are found in Bava Metzia, loc. cit.

The above concept is reflected in the words of the Alter Rebbe (Likkutei Torah, Bamidbar, p. 40a,) “The second dimension [of the mitzvos] is referred to as ‘the mitzvos of the King,’ [to perform them] without any reason, even if a bond [with Him] was not established [through their fulfillment.] Even so, [such mitzvos – even an activity that appears entirely meaningless,] for example, were we commanded to chop down trees – [should be performed].” Consult that source.

See similar concepts explained in Likkutei Sichos, Vol. 17, p. 384ff., Vol. 22, p. 12ff.

Note the statements in Rambam, loc. cit.:14-15, that even though taking out the ashes was not considered “an act of service” and did not require a lottery, “none of the kohanim were ever lethargic about removing the ashes,” and this may not be done by kohanim with disqualifying physical blemishes.

In Chassidus (Toras Shmuel, 5627, p. 277, et al.), the term mislabeish, “wear” or “enclothe” is used to refer to a process in which a person who seeks to refine an entity adapts himself to the level of that entity so that he can elevate it. That involves a descent. Unless the person performing the task of refinement adapts himself in this manner, he will not be able to elevate the inner dimension of the entity he seeks to refine.

Shmos 3:8.

Ibid. 12:12.

The Pesach Haggadah, s.v., vayotzi’einu. See Haggadah shel Pesach im Likkutei Taamim UMinhagim, and the sources cited there for the sources and interpretations of this passage.

Devarim 30:3; see Rashi’s commentary there.

In a non-leap year, Parshas Tzav is read in Nissan.

This is the opinion of Rabbi Yehoshua, Rosh HaShanah 11a. Shmos Rabbah 15:11 states his view without mentioning any dissenting opinion.

פרשתנו ו, ד.

ברמב"ן כאן הקשה על פירוש רש"י, דמנא ליה שאינה חובה אלא רק דרך ארץ. וכבר האריכו במפרשי רש"י* בתירוצים שונים.

ובפשטות יש לומר: אם ישנו חיוב ללבוש "בגדים אחרים, פחותין מהן" עבור הוצאת הדשן (כדי שלא ללכלך הבגדים שמשמש בהן תמיד), למה לא מצינו ציווי מפורש על זה בפרשת תצוה (כח, ב־ד) וכיוצא בזה (במקום צוואת עשיית בגדי כהונה), שצריכים לעשות עוד סוג בגדים לבני אהרן, פחותים משאר הבגדים (בשביל הוצאת הדשן)?**

ומזה מכריח רש"י ש"אין זה חובה אלא דרך ארץ שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד".

*) בכמה מפרשים (ראה רא"ם. ביאורי מהרא"י. ספר זכרון. גור אריה) הביאו כאן דרשת התורת כהנים (על הפסוק) וסוגיית הגמרא יומא כג, ב ובפרש"י שם ד"ה הכי גרסינן: "יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומה להוצאה אם בא להוציא דשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד כדרך שהיא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה בגדיו . . ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן . . אף זה ישנה וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב שהרי הדיוט הוא כו' ישנה בבגדי קודש שהרים בהן . . וילבש בגדי חול שלו ויוציא הדשן, תלמוד לומר בגדיו בגדים (שגם אלו צריכים להיות בגדים קדושים) – ומה תלמוד לומר אחרים פחותין מהן", כמפורש שם בארוכה.

אבל דוחק לפרש ברש"י על התורה שהקסלקא דעתך לומר שחובה לשנות בגדיו הוא לפי דמצינו על דרך זה בכהן גדול ביום הכפורים שמשנה בגדיו, דבר שלא ידענו כאן בפשוטו של מקרא, וכן אין רמז בפירוש רש"י להדיוק והלימוד דגזרה שוה בגדיו בגדים, בגדי קודש כו'.

**) להעיר מירושלמי חגיגה פ"א ה"א: ולבני אהרן תעשה כתנות (תצוה כח, מ) רבנן אמרו שתי כתונת לכל אחד ואחד כו'.

בדפוס ראשון ודפוס שני ובכתב יד תימן ליתא תיבת "תמיד". וראה לקמן סעיף ג.

בא' מכתבי יד רש"י (שתחת ידי) הוא בשינוי סדר: אין זו חובה אלא דרך ארץ בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג כוס לרבו שלא ילכלך בגד בדשן שהוא משמש בהן תמיד לכך ולבש כו'.

מלשון רש"י בש"ס בכמה מקומות [בפירוש רש"י יומא (כג, ב ד"ה תלמוד לומר) "אחרים פחותין מהן . . ואין דמיהן יקרים שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה"; (שם ד"ה אל ימזוג) "לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול קדירה אף כאן לענין הוצאת הדשן אין כבוד המלך לשרת בהן שירות אחר"; ובשבת (קיד, רע"א) "הזקיקו הכתוב ללבוש בגדים פחותים בשעת הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה כדי שלא ימאסו בגדים החשובים שעובד בהם עבודת אכילה ושתיה כגון קיטור וניסוך"] – משמע, שהוא טעם וענין אחד (וכמו שכתוב גם בפירוש רש"י דלקמן הערה יג). אבל מסידור דברי רש"י בפירושו על התורה (וראה הערה שלפני זה) משמע שהם שני פרטים. וראה בארוכה מפרשי רש"י כאן.

תצוה כח, ב.

ראה משכיל לדוד כאן.

בא' מכתבי יד רש"י שתחת ידי ליתא.

יומא כג, ב. שבת שם (בתנא דבי רבי ישמעאל). ולהעיר שבשבת שם, "לימדך תורה דרך ארץ" הוא בדברי תנא דבי רבי ישמעאל עצמו.

וראה הערה ה.

וגם שלפי זה הרי הוצרך להיות המשל בסדר הפוך, וכמו שהאריכו במפרשים כאן (ראה ספר זכרון. חידושי ופירושי מהרי”ק. משכיל לדוד. ועוד. וראה גור אריה כאן).

פרשתנו שם, ג.

יומא יב, ב ד”ה את השחקין.

וכן הוא לדעת החינוך מצוה קלא.

ורש”י יומא שם שולל זה.

הלכות תמידין ומוספין פ”ב ה”י. וראה בארוכה בנושאי כלים (כסף משנה, לחם משנה, משנה למלך ועוד – במקור ופירוש דברי הרמב”ם).

מלשון החינוך משמע, דשניהם (הוצאת הדשן והרמת הדשן) צריך להיות (בבגדים פחותים, ושניהם) בבגדי כהונה, וברמב”ם הלכות תמידין ומוספין שם הי”ד־טו לא הזכיר בגדי כהונה בנוגע להוצאת הדשן. וראה כסף משנה ולחם משנה ומשנה למלך שם ה”י. ובמאירי (וראה גם ריטב”א) יומא שם בשם יש מכריעין, דגם להסוברים שאף תרומת הדשן היא בבגדים פחותים, מכל מקום, אותן שבהוצאה צריך שיהיו פחותין יותר. וברמב”ן וברבי יוסף בכור שור פרשתנו על הפסוק, דהוצאת הדשן הוי בבגדי חול. וראה בכל הנ”ל אנציקלופדיה תלמודית ערך דישון מזבח החיצון. ושם נסמן.

ובפרט לדעת רש”י (כאן) שלקיחתו מעל המזבח, מה שאין כן לדעת הרמב”ם (שם הי”ג־יד) והחינוך (שם), שתחלה מורידים מעל המזבח ואחר כך ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר, ו”אין הוצאתו לחוץ עבודה” (רמב”ם שם הט”ו). ולהעיר שיש מפרשים ברמב”ם (שירי קרבן לירושלמי יומא פ”ב ה”א ד”ה הוציא) שבהורדה צריך בגדי כהונה ולא להוצאה. וראה אנציקלופיה תלמודית שם. הר המוריה לרמב”ם שם סק”מ. ואין כאן מקומו.

ועל פי זה, הרמב”ן שכתב במלחמות (ריש יומא) דדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ביום הכפורים לא היו על ידי הכהן גדול – כי אז היה צריך ללבוש בגדי זהב פחותים, דבגד שבישל קדירה לרבו לא ימזוג בו כוס לרבו, צריך לומר דהוא על פי שיטת הרמב”ם הנ”ל דסבירא ליה שגם הרמת הדשן צריך להיות בבגדים פחותים מצד זה דבגדים שבישל בהם קדירה לרבו כו’. וקצת משמע כן מלשון הרמב”ן על התורה שהובא במושב זקנים ובטור הארוך כאן.

תולדות כז, כה.

וזה נעשה שם (שם, יד) ע”י רבקה.

להעיר מריטב”א יומא כד, א ד”ה ולוי אמר “אף היא (תרומת הדשן) עבודה שאין אחריה עבודה בענינה דאלו הוצאת הדשן מילתא אחריתי היא דלא חשיבא עבודה כולי האי”. וראה תוספות ישנים שם ד”ה רבי; לרבות; ואימא. ועוד.

להעיר משינויי הלשונות בפירוש רש”י בש”ס (הנ”ל הערה ה) “בעבודת אכילה”, “שירות אחר”, “עבודת אכילה ושתיה כגון קיטור וניסוך”. ואין כאן מקומו.

ראה משנה למלך שם הי”ג. וראה אנציקלופדיה תלמודית שם בתחלתו.

יומא כג, ב.

יתרו יט, ו.

ענין דשן (תרומת הדשן והוצאת הדשן) על דרך החסידות – ראה סדור ד”ה להבין ענין תרומת הדשן (ל, ג ואילך). אור התורה בשלח (ע’ תלה־ו. ס”ע תנב ואילך. ע’ תסג). פרשתנו (כרך ג) ע’ תתא־ב. ד”ה ולבש תרס”ח (סה”מ תרס”ח ע’ קמו ואילך). לקו”ש חכ”ה ע’ 134 ואילך.

תנחומא עקב ב.

כתובות קג, ב. בבא מציעא פה, ב (מעשי).

כתובות שם ופירוש רש”י. ועל דרך זה בבבא מציעא שם.

כדברי אדמו”ר הזקן (לקוטי תורה שלח מ, א) “בחינה ב’ (במצות) נקראים מצות המלך בלי טעם גם אלו לא היה נעשה היחוד ועם כל זה כמו אלו נצטוה לחטוב עצים”. עיין שם.

ראה בכל הנ”ל לקו”ש חי”ז ע’ 384 ואילך. חכ”ב ע’ 12 ואילך.

להעיר ממה שכתב הרמב”ם שם הי”ד, ש”מעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן” ובהט”ו שם ש”אין בעלי מומין מוציאין אותו” – אף על פי שלא היה על זה “פיוס” וגם “אין הוצאתו לחוץ עבודה”.

שמות ג, ח.

הגדה של פסח ד”ה ויוציאנו. וראה בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה”ת) המקורות והפירושים בזה. ושם נסמן.

נצבים ל, ג ובפרש”י.

דעת רבי יהושע ראש השנה יא, א. וכן סתם בשמות רבה פט"ו, יא.