Introduction

Throughout the years of his leadership, the Rebbe taught us to view the events of our lives – and certainly our Jewish practice – through the lens of Torah. He gave us an understanding of the multidimensional way in which the Torah perceives an event, an action, or an experience, taking into consideration the pshat, the straightforward, practical application; the remez and the derush, the moral and ethical lessons we can derive from it; and the sod, its inner, mystical perspective. Moreover, these approaches are just the beginning; beyond these four, there are “70 faces of the Torah.”1

All these different paths of Torah thought are not different and discrete patterns of understanding, but rather integrated and interrelated elements of a single whole. As we delve deeper into our Torah experience, we perceive more and more ways of comprehending it. Furthermore, we realize how one conception of an idea cross-fertilizes and enhances another.

The sichah to follow presents an archetypal example of the application of the points mentioned above. It focuses on the Seder – our nation’s initial observance of G‑d’s command and one we all relive every year. It highlights the two primary elements of the Seder: the three matzos and the four cups of wine.

Matzah is described as “poor man’s bread.”2 In an abstract sense, this dimension of matzah refers to the poverty of our people’s spiritual state in Egypt, how they were unprepared for the redemption. Similarly, in a personal sense, on this level, matzah reminds us how we, too, are “slaves in Egypt,” bound by our individual boundaries and limitations.

Wine – especially when one drinks four cups – is associated with joy and song.3 In this context, it refers to the joy experienced through internalizing the experience of redemption.

The Hebrew letters also serve as numbers. Our Sages4 associate the progression from three (gimmel) to four (dalet) with the Hebrew phrase g’mul dalim, “showing kindness to the poor,” wherein gimmel (three) is associated with g’mul,the giver, while dalet (four) is associated with dal, the poor recipient. Through such a motif, the Jews – as a whole and each Jew as an individual – proceed from the state of poverty to a state of pleasure and satisfaction.

What Do the Four Cups of Wine Recall?

1

Our Sages5 state that the four cups of wine which we are ordained to drink on Pesach night correspond to the four promises of redemption stated at the beginning of this week’s Torah reading:6 “I will bring you out…, I will deliver you…, I will redeem you…, and I will take you….”

א

חַזַ”ל זָאגְן65, אַז דִי ד’ כּוֹסוֹת ווָאס דִי חֲכָמִים הָאבְּן מְתַקֵּן גֶעווֶען צוּ טְרִינְקֶען בְּלֵיל פֶּסַח, זַיְינֶען כְּנֶגֶד דִי ד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה (ווָאס שְׁטֵייעֶן בִּתְחִלַּת פַּרְשָׁתֵנוּ66) – וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי.

Mordechai7questions: [“Extending that logic,]shouldn’t four matzos be required?” Since eating matzah on Pesach night is a Scriptural commandment (recalling “that our ancestors were redeemed from Egypt”),8 it would seemingly have been more appropriate to ordain taking four matzos at the Seder in correspondence with the four promises of redemption.

פְרֶעגְט דֶער מָרְדְּכַי67: “לִיבָּעֵי אַרְבַּע לְחָמִים” – אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵיל פֶּסַח אִיז דָאךְ מִן הַתּוֹרָה (אוּן “עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם”68) ווָאלְט דָאךְ (מֶער) מַתְאִים גֶעווֶען צוּ מְתַקֵּן זַיְין מְ’זָאל צוּם “סֵדֶר” נֶעמֶען פִיר מַצּוֹת כְּנֶגֶד דִי ד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה?

Mordechai continues: “For this reason, there are commentaries [that explain] that the four cups correspond to the four ‘cups of salvation.’ ”9In other words, because of the difficulty Mordechaimentioned, these commentaries10 interpret the four cups of the Seder as “corresponding to the ‘four cups of salvation’ ” – which are not related to bread – and not to the four promises of redemption, which could also be seen as related to matzah.

דֶער מָרְדְּכַי אִיז מַמְשִׁיךְ: “לְכָךְ יֵשׁ מְפָרְשִׁים כְּנֶגֶד ד’ כּוֹסוֹת הָאֲמוּרִים לִישׁוּעָה כו’ ” – דִי שַׁאֲלָה הָאֲמוּרָה אִיז דֶער טַעַם פוּן דִי “יֵשׁ מְפָרְשִׁים”69 אַז דִי כּוֹסוֹת זַיְינֶען “כְּנֶגֶד ד’ כּוֹסוֹת הָאֲמוּרִים לִישׁוּעָה”, ווָאס דָאס אִיז נִיט שַׁיָּיךְ בְּלֶחֶם.

Nevertheless, the difficulty raised by Mordechai must be resolved according to all authorities and, particularly, according to the above-mentioned reasoning11 that is cited by the Alter Rebbe as halachah in his Shulchan Aruch12 – that the four cups correspond to the four promises of redemption.13

מֶען דַארְף דָאךְ אָבֶּער פַארְעֶנְטְפֶערְן דִי שַׁאֲלָה הַנַּ"ל לְכָל הַמְפָרְשִׁים – וּבִפְרַט לוֹיטְן טַעַם הַנַּ"ל (וְדֵיעָה70) – ווֶעלְכְן דֶער אַלְטֶער רֶבִּי בְּרֶענְגְט לַהֲלָכָה אִין שׁוּלְחָן עָרוּךְ71 – אַז דִי ד' כּוֹסוֹת זַיְינֶען כְּנֶגֶד דִי ד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה72.

Why Three Matzos?

2

The halachah is14 that three matzos are required for the Seder. The rationale is that two whole matzos are required “over which to [begin the meal] as on other festivals,” and “one additional broken matzah [recalling] the bread of affliction.”15 (Alternatively, another reason is given by Mordechai,16 that the three matzos recall the three types of unleavened bread that accompanied the Thanksgiving Offering in the Beis HaMikdash.17)

ב

דֶער דִּין אִיז73, אַז צוּם סֵדֶר דַארְף מֶען נֶעמֶען דְרַיי מַצּוֹת.

אוּן דֶער טַעַם דֶערוֹיף אִיז, ווַיְיל מֶען דַארְף הָאבְּן צְווֵיי שְׁלֵימוֹת “לִבְצוֹעַ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ בִּשְׁאָר יוֹם טוֹב” אוּן “עוֹד פְּרוּסָה אַחַת מִשּׁוּם לֶחֶם עֹנִי”74 (אָדֶער, ווִי עֶס שְׁטֵייט אִין מָרְדְּכַי75 נָאךְ אַ טַעַם: שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לְזֵכֶר לַחְמֵי תּוֹדָה).

Selections from Likkutei Sichos - Shemot (SIE)

Insights into the Weekly Parshah by the Lubavitcher Rebbe selected from the Likkutei Sichos series.

Buy Now More Info

To add a further point: Every Torah concept is precise in all its aspects. Thus, it is logical to say that the number of matzos, three, does not merely result from an external factor. Rather, just as the number of cups of wine, four, is integrally associated with the cups’ allusion to the four promises of redemption, so too, the number of matzos is integrally associated with the rationale for eating matzah in general – to recall that our ancestors were redeemed from Egypt.18

וּלְהוֹסִיף אַז ווִיבַּאלְד אַז יֶעדֶער עִנְיָן אִין תּוֹרָה אִיז בְּדִיּוּק, אִיז מִסְתַּבֵּר לוֹמַר, אַז אוֹיךְ דֶער מִסְפָּר פוּן ג’ מַצּוֹת אִיז (נִיט נָאר מִצַּד אַ זַיְיטִיקְן טַעַם, נָאר אוֹיךְ – ווִי מִסְפַּר הַכּוֹסוֹת) פַארְבּוּנְדְן מִיטְן תּוֹכֶן וְטַעַם פוּן אֲכִילַת מַצָּה בִּכְלַל, ווָאס אִיז (כַּנַ”ל) “עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם”76.

Based on the above, it follows that there are two motifs involved in the redemption from Egypt: one motif associated with three elements – this aspect of redemption is expressed by eating matzah, which requires taking three matzos, and a second motif that is associated with four elements (corresponding to the four promises of redemption), which is why our Sages ordained us to drink four cups of wine.

עַל פִּי זֶה קוּמְט אוֹיס, אַז אִין גְּאוּלַּת מִצְרַיִם זַיְינֶען פַארַאן צְווֵיי עִנְיָנִים: אֵיין עִנְיָן ווָאס בַּאשְׁטֵייט פוּן דְרַיי פְּרָטִים, ווָאס דֶער עִנְיָן (פוּן דֶער גְּאוּלָּה) ווֶערְט אוֹיסְגֶעדְרִיקְט אִין אֲכִילַת מַצָּה, אוּן דֶערְפַאר נֶעמְט מֶען דְרַיי מַצּוֹת; אוּן אַ צְווֵייטֶער עִנְיָן ווָאס בַּאשְׁטֵייט פוּן פִיר פְּרָטִים (ד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה), ווָאס כְּנֶגְדָּם הָאט מֶען מְתַקֵּן גֶעווֶען דִי ד' כּוֹסוֹת.

Two Stages in Leaving Egypt

3

It is possible to offer the following explanation as to why the number three is associated with the matzos and the number four with the cups of wine: As is well known and explained in Torah literature,19 the Jews were not worthy of redemption at the time of the Exodus. Their spiritual state had declined so drastically that, had they remained in Egypt for another moment, they would have been entirely submerged in the impurity of Egypt (in the 50 Gates of Impurity), a state from which redemption would have been impossible. It was only that in “a blink of an eye”20before they reached that stage, G‑d took the Jews out of the impurity of Egypt – “The King of kings, the Holy One, blessed be He, revealed Himself to them and redeemed them.”21 It can be explained that this is the meaning of the concept that the Exodus from Egypt was consummated only at the Giving of the Torah.22Only then did their impurity depart in a complete sense.

This concept is also reflected in the four promises of redemption. The fourth and last23 of those promises, “I will take you to Myself as a people,” is referring to – and was fulfilled through – the Giving of the Torah.24 The purpose and consummation of the Exodus from Egypt was for the Jews to depart entirely from the impurity of Egypt. This was accomplished during the days between the Exodus and the Giving of the Torah, when they prepared themselves to receive the Torah,25refining themselves until they were befitting of the title, “a holy nation.”26

ג

וְיֵשׁ לוֹמַר הַבִּיאוּר אִין דֶעם:

עֶס אִיז יָדוּעַ ווָאס שְׁטֵייט אִין סְפָרִים77 אַז בְּשַׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם זַיְינֶען אִידְן נִיט גֶעווֶען רָאוּי צוּ דֶער גְּאוּלָּה, אוּן עַד כְּדֵי כַּךְ, אַז ווֶען אִידְן בְּלַיְיבְּן נָאךְ אֵיין רֶגַע אִין מִצְרַיִם, ווָאלְטְן זֵיי רַחֲמָנָא לִצְלָן אִינְגַאנְצְן פַארְזוּנְקֶען גֶעווָארְן אִין טוּמְאַת מִצְרַיִם (חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טוּמְאָה). נָאר דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער הָאט זֵיי “כְּהֶרֶף עַיִן”78 אַרוֹיסְגֶענוּמֶען פוּן (טוּמְאַת) מִצְרַיִם – “נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם”.

וְיֵשׁ לוֹמַר אַז דָאס אִיז דֶער עִנְיָן ווָאס דִי שְׁלֵימוּת פוּן גְּאוּלַּת מִצְרַיִם אִיז גֶעווֶען עֶרְשְׁט בַּיי מַתַּן תּוֹרָה79 [ווִי מֶען זֶעט עֶס אוֹיךְ אִין דִי ד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה, אַז דֶער פֶערְטֶער (לֶעצְטֶער80) לָשׁוֹן, “וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם”, מֵיינְט – בְּשַׁעַת – דוּרְךְ – מַתַּן תּוֹרָה81] – ווַיְיל דֶער תַּכְלִית פוּן גְּאוּלַת מִצְרַיִם וּשְׁלֵימוּתָהּ אִיז אַז דִי אִידְן זָאלְן אַרוֹיס בִּשְׁלֵימוּת פוּן (טוּמְאַת) מִצְרַיִם. ווָאס דָאס הָאט זִיךְ “גֶעטָאן” בְּפוֹעֵל אִין דִי טֶעג צְווִישְׁן יְצִיאַת מִצְרַיִם אוּן מַתַּן תּוֹרָה, ווֶען אִידְן הָאבְּן זִיךְ גֶעגְרֵייט צוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה82, בִּיז אַז קוּמֶענְדִיק צוּ מַתַּן תּוֹרָה זַיְינֶען אִידְן שׁוֹין גֶעווֶען רָאוּי צוּ דֶעם תּוֹאַר “גּוֹי קָדוֹשׁ”83.

On this basis, a distinction can be made between the matzos and the four cups of wine.27 Matzah emphasizes the dimension of the redemption from Egypt that came about, not so much as a result of the Divine service of the Jewish people, but rather as a Divine initiative. This is implied by the wording of the Haggadah: “This matzah that we eat – what is the reason? Because the dough of our ancestors did not have time to rise before the King of kings, the Holy One, blessed be He, revealed Himself to them and redeemed them.”

Matzah is thus connected with G‑d’s haste28to bring about the redemption. He hurried to take the Jews out29 of the impurity of Egypt30to the extent that “the dough of our ancestors did not have time to rise” before He redeemed them.

לוֹיט דֶעם אִיז מוּבָן דֶער חִילּוּק צְווִישְׁן “מַצָּה” אוּן “יַיִן” (כּוֹסוֹת)84:

מַצָּה אִיז מַדְגִּישׁ דִי גְּאוּלַּת מִצְרַיִם ווִי זִי אִיז גֶעקוּמֶען (נִיט (אַזוֹי) מִצַּד דֶער עֲבוֹדָה פוּן אִידְן, נָאר) אִין אַן אוֹפֶן פוּן – בִּלְשׁוֹן הַהַגָּדָה “מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים . . עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֶקֶת שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם”, מִצַּד דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן; מַצָּה אִיז פַארְבּוּנְדְן מִיטְן “חִפָּזוֹן”85 פוּן דֶער גְּאוּלָה – “לֹא הִסְפִּיק בְּצֶקֶת שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ” – דֶער “חִפָּזוֹן” אַרוֹיסְצוּנֶעמֶען86 דִי אִידְן פוּן טוּמְאַת מִצְרַיִם87 (כַּנַּ”ל).

Therefore, it is necessary that matzah be “poor man’s bread.”31Our Sages state,32 [“The classification of one as] poor is [dependent] solely on the person’s dearth of knowledge.” Thus, “poor man’s bread” alludes to a state of poverty regarding holiness and purity. To put it simply, a poor man’s bread has no flavor (in contrast to leavened bread or rich matzah).33 Flavor alludes34 to a matter that brings a person pleasure, be it the intellectual pleasure of understanding and comprehending a concept or positive and energizing emotions. Since the redemption from the impurity of Egypt came from Above (without spiritual preparation on the part of the Jews), it lacked flavor for them.

“We were slaves to Pharaoh in Egypt,”17 and “a slave prefers a lack of restraints.”35In a spiritual sense, this means that in Egypt, the Jews were unable to appreciate the deeper pleasures that come from G‑dliness.

Even on and after the fifteenth of Nissan, when the Jews were redeemed, some of the evil and impurity of Egypt remained a part of their being. Therefore, “the people fled”36 Egypt because they were afraid to remain there lest tarrying cause this evil to surface. Thus, their departure from evil followed the pattern of iscafia,37subduing – rather than being freed from – their inner evil, motivated by kabbalas ol, their acceptance of the yoke of Heaven.

אוּן דֶערְפַאר מוּז מַצָּה זַיְין אַ “לֶחֶם עֹני”88 דַּוְקָא, אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדַעַת89, זֵכֶר לְמַצָּב פוּן עֲנִיּוּת אִין קְדוּשָּׁה וְטַהֲרָה. וּבְפַשְׁטוּת – אַ לֶחֶם ווָאס הָאט נִיט קֵיין טַעַם (ווִי חָמֵץ אָדֶער מַצָּה עֲשִׁירָה90) – ווַיְיל “טַעַם” ווַיְיזְט91 אוֹיף אַן עִנְיָן ווָאס דֶער אָדָם הָאט אִין דֶעם אַ גֶעשְׁמַאק, צִי ווַיְיל דָאס אִיז מוּטְעָם וּמוּסְבָּר בְּשִׂכְלוֹ אָדֶער עֶר פִילְט אִין דֶעם אַ הֶרְגֵּשׁ וְחַיּוּת בְּמִדּוֹתָיו; ווִיבַּאלְד אָבֶּער אַז דִי גְּאוּלָּה פוּן (טוּמְאַת) מִצְרַיִם אִיז גֶעקוּמֶען מִלְמַעְלָה (אוּן נִיט מִצַּד דֶער הֲכָנָה דֶערְצוּ מִצַּד דִי אִידְן), אִיז מוּבָן, אַז סְ’אִיז בַּא זֵיי נִיט גֶעווֶען אַ “טַעַם” אִין דֶעם. עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם, וְעַבְדָּא בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיהּ92. וַאֲפִילוּ בְּט”ו נִיסָן וּלְאַחֲרָיו אִיז בַּיי זֵיי נָאךְ פַארְבְּלִיבְּן פוּן רַע וְטוּמְאַת מִצְרַיִם אוּן עֶס אִיז גֶעווֶען בָּרַח הָעָם אַנְטְלָאפְן פוּן מִצְרַיִם, ווָאס דָאס מֵיינְט – דֶער אַרוֹיסְגֵיין פוּן רַע בְּדֶרֶךְ אִתְכַּפְיָא93, מִצַּד קַבָּלַת עוֹל.

Wine, by contrast, has flavor and taste. It motivates a person who drinks it to sing. (Thus, our Sages say,38 “Song is only recited over wine.”) At the Seder, wine serves as “a recollection of redemption and freedom,”4 highlighting the state that the Jews ultimately reached when they achieved – through their own Divine service and within their own beings39 – redemption from the evil of Egypt.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן יַיִן ווָאס הָאט אַ טַעַם, אַ גֶעשְׁמַאק, בִּיז אַז דָאס רוּפְט אַרוֹיס שִׁירָה בַּיְים אָדָם הַשּׁוֹתֶה (אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן94) – אִיז עֶס אַ "זֵכֶר לִגְאוּלָּה וּלְחֵירוּת"95 אוֹיךְ ווִי זִי הָאט זִיךְ סוֹף-סוֹף אוֹיפְגֶעטָאן בְּפוֹעֵל בַּיי אִידְן, אַז זֵיי (מִצַּד זֵייעֶר עֲבוֹדָה וּמְצִיאוּת96) זַיְינֶען נִגְאָל גֶעווָארְן פוּן דֶעם רַע פוּן מִצְרַיִם.

What G‑d Grants and What Man Accomplishes

4

On this basis, it is possible to understand the difference between the required number of matzos, three, and the required number of cups of wine, four.23

ד

עַל פִּי זֶה ווֶעט מֶען פַארְשְׁטֵיין דֶעם טַעַם הַחִילּוּק צְווִישְׁן דֶעם מִסְפַּר הַמַּצּוֹת (ג’) אוּן מִסְפַּר הַכּוֹסוֹת (ד’)כ:

Within the four promises of redemption, there is a difference between the first three and the fourth. The first three promises – “I will bring you out from under the burdens imposed by Egypt, I will deliver you from their labor, and I will redeem you with an outstretched arm and awesome judgments” – are all aspects of redemption that were fulfilled immediately upon the Exodus from Egypt because they came from Above, being manifestations of G‑d’s power. By contrast, while G‑d is also the subject of the fourth promise, “I will take you to Myself as a people,” nevertheless, the fulfillment of that promise was dependent on the Divine service of the Jewish people. They had to be worthy of G‑d taking them as His people. As explained previously, in the most complete sense, that took place only at the Giving of the Torah.

אִין דִי ד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה אִיז דָא אַ חִילּוּק צְווִישְׁן דִי עֶרְשְׁטֶע דְרַיי לְשׁוֹנוֹת אוּן דֶעם פֶערְטְן: דִי עֶרְשְׁטֶע דְרַיי לְשׁוֹנוֹת – “וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבוֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדוֹלִים” – זַיְינֶען עִנְיָנֵי גְאוּלָּה ווֶעלְכֶע זַיְינֶען גֶעווָארְן בַּאלְד בַּיי יְצִיאַת מִצְרַיִם, ווַיְיל זֵיי זַיְינֶען גֶעקוּמֶען מִלְמַעְלָה, כַּנַּ”ל: מַה שֶּׁאֵין כֵּן דֶער פֶערְטֶער עִנְיָן “וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם”, כָאטשׁ אוֹיךְ דָא ווֶערְט גֶעזָאגְט “וְלָקַחְתִּי” (מִלְמַעְלָה), אִיז עֶס אָבֶּער אָפְּהֶענְגִיק פוּן אִידְן, זֵיי דַארְפְן ווֶערְן רָאוּי צוּ זַיְין “לִי לְעָם”. אוּן דָאס הָאט זִיךְ עֶרשְׁט אוֹיפְגֶעטָאן בְּפוֹעֵל בִּשְׁלֵימוּת בַּיי מַתַּן תּוֹרָה (כַּנַּ”ל).

For this reason, there are three matzos, corresponding to the first three promises of redemption, because matzah emphasizes the redemption that comes from G‑d. By contrast, there are four cups of wine to highlight the dimension of redemption that is brought about by – and internalized within – the Divine service of the Jewish people. Therefore, the four cups also reflect the fourth promise of redemption, “I will take you to Myself as a people.”

אוּן דֶערִיבֶּער אִיז מַצָּה בְּמִסְפַּר ג’ – כְּנֶגֶד דִי עֶרְשְׁטֶע דְרַיי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָּה – ווַיְיל אִין מַצָּה אִיז מוּדְגָּשׁ דִי גְּאוּלָּה ווִי זִי קוּמְט מִצַּד דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן; מַה שֶּׁאֵין כֵּן דִי כּוֹסוֹת יַיִן, ווִיבַּאלְד זֵיי זַיְינֶען מְרַמֵּז אוֹיף דֶער גְּאוּלָּה ווִי זִי הָאט זִיךְ אוֹיפְגֶעטָאן דוּרְךְ אוּן אִין אִידְן, זַיְינֶען זֵיי בְּמִסְפַּר ד’ – כּוֹלֵל אוֹיךְ דֶעם פֶערְטְן לָשׁוֹן (וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם).

For this reason, the Scriptural mitzvah of Pesach night is only eating matzah, and not drinking the four cups of wine. The reason is that, at the Exodus from Egypt (commemorated Pesach night), only the first three aspects of redemption; i.e., the redemption as it comes from Above, were expressed. It was not until the Giving of the Torah that the fourth dimension was fully achieved.

וּמֵהַאי טַעְמָא אִיז נָאר אֲכִילַת מַצָּה מִן הַתּוֹרָה, ווַיְיל בַּיי יְצִיאַת מִצְרַיִם (לֵיל פֶּסַח) אִיז בְּפוֹעֵל גֶעווֶען בְּלוֹיז דִי גְּאוּלָּה מִלְמַעְלָה – דִי עֶרְשְׁטֶע דְרַיי עִנְיָנִים.

Fathers and Mothers

5

On a deeper level, the inner connection of matzos with the number three and the cups of wine with the number four can be explained as follows:

ה

בְּעוֹמֶק יוֹתֵר יֵשׁ לוֹמַר, אַז עֶס אִיז דָא אַ שַׁיְיכוּת (פְּנִימִית) צְווִישְׁן מַצָּה וְכוֹסוֹת (יַיִן) אוּן דִי (זֵייעֶרֶע) מִסְפָּרִים ג’ אוּן ד’:

The Hebrew letters also serve as numbers. The difference between the numbers gimmel (three) and dalet (four) is reflected in our Sages’40 association of those letters with the phrase g’mul dalim, גְּמוּל דַּלִים, “show kindness to the poor.” The gimmel (three) is associated with g’mul, the giver, while the dalet (four) is associated with dal, the poor, i.e., the recipient.

דֶער חִילּוּק צְווִישְׁן דִי מִסְפָּרִים ג’ אוּן ד’ אִיז מוּבָן פוּן מַאֲמַר חַזַ”ל97 בַּנּוֹגֵעַ דִי אוֹתִיּוֹת ג’ אוּן ד’ – “גִּימֶ”ל דַּלֶ”ת – גְּמוּל דַּלִּים”. דָאס הֵייסְט אַז גִּימֶ”ל אִיז מְרַמֵּז אוֹיפְן “גּוֹמֵל” (נוֹתֵן) אוּן דַּלֶ”ת אוֹיפְן “דַּל” (מְקַבֵּל).

These concepts are also expressed by the very numbers three and four.41 When beneficence exists in a potential state within the mashpia,42the one who gives, it has three dimensions. When, however, it is received by the recipient, a fourth dimension is added: the recipient’s space and his vessels43 that previously existed merely in potentia, hiddenwithin the beneficence the mashpia desired to convey.

אוּן דָאס ווֶערְט אוֹיךְ אַרוֹיסְגֶעבְּרַאכְט אִין דִי מִסְפָּרִים ג’ אוּן ד’98: אַ “הַשְׁפָּעָה” ווִי זִי שְׁטֵייט נָאךְ אִין דֶעם מַשְׁפִּיעַ (נוֹתֵן), בַּאשְׁטֵייט זִי פוּן דְרַיי בְּחִינוֹת, בְּשַׁעַת דִי הַשְׁפָּעָה קוּמְט שׁוֹין אָן צוּם מְקַבֵּל, קוּמְט צוּ אַ פֶערְטֶע בְּחִינָה – דֶער (שֶׁטַח וּכְלִי הַ)מְקַבֵּל99 (ווֶעלְכֶע אִיז פְרִיעֶר גֶעווֶען בְּהֶעְלֵם אִין דֶער הַשְׁפָּעָה),

To illustrate with an example: Letters are the conduits, recipients,44used to express an intellectual concept. Every concept has letters through which it is expressed. Nevertheless, as the concept exists in and of itself, before a person comprehends it with the vessels of his mind, these letters are not manifest; all that is felt is the intellectual content, the “light” of the idea. When, by contrast, the concept is comprehended within a person’s capacity for understanding, these letters become revealed and manifest, i.e., he has the means to explain it to himself and to others.45

[עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל – פוּן דִי אוֹתִיּוֹת (“מְקַבֵּל”) פוּן אַ דְּבַר שֵׂכֶל: יֶעדֶער שֵׂכֶל הָאט זַיְינֶע “אוֹתִיּוֹת” אִין ווֶעלְכֶע עֶר אִיז אָנְגֶעטָאן, אָבֶּער אִין דֶעם דְּבַר שֵׂכֶל עַצְמוֹ, ווִי עֶר אִיז נָאךְ אֵיידֶער דֶער מֶענְטשׁ בַּאגְרַיְיפְט עֶס בִּכְלֵי שִׂכְלוֹ, זַיְינֶען דִי אוֹתִיּוֹת נִיט נִיכָּר, עֶס הֶערְט זִיךְ דֶער תּוֹכֶן, דֶער “אוֹר” הַשֵּׂכֶל; בְּשַׁעַת דֶער שֵׂכֶל ווֶערְט אוֹיפְגֶענוּמֶען אִין דִי כְּלֵי הַשָּׂגָה שֶׁל הָאָדָם ווֶערְן דִי אוֹתִיּוֹת נִתְגַּלֶּה וְנִיכָּר100].

Similar concepts can be used to clarify one of the explanations of the differences between our people’s Patriarchs and Matriarchs – that there are three Patriarchs and four Matriarchs:46

דָאס אִיז אוֹיךְ אֵיינֶער פוּן דִי בִּיאוּרִים אִין דֶעם חִילּוּק צְווִישְׁן דִי אָבוֹת אוּן אִמָּהוֹת – ג’ אָבוֹת אוּן ד’ אִמָּהוֹת101:

The titles Patriarchs and Matriarchs, literally, “fathers” and “mothers,” result from the influence they convey, i.e., their conception of sons and daughters. Among the differences in what each conveys is that in the contribution of the father (the sperm), “the limbs of the child exist… in a very hidden state.”47 By contrast, “the mother brings that [hidden potential] into revelation by giving birth to a fully developed child, [with all its limbs].”43 From the perspective of the father – the mashpia, the giver – the ultimate outcome of his contribution, the child, is not in a revealed form. The revelation of his contribution in conceiving the child in actual fact takes place within the vessels of the recipient, the mother who brings this revelation about.

דֶער תּוֹאַר “אָב” אוּן “אֵם” אִיז פַארְבּוּנְדְן מִיט זֵייעֶר הַשְׁפָּעָה, הוֹלָדַת בָּנִים וּבָנוֹת אוּן פוּן דִי חִילּוּקִים צְווִישְׁן זֵיי אִין דֶער הַשְׁפָּעָה אִיז: אִין טִיפַּת (הַשְׁפָּעַת) הָאָב זַיְינֶען דִי “אֵבְרֵי הַוָּלָד כְּלוּלִים . . בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל”, אָבֶּער דִי “אֵם מוֹצִיאָתוֹ לִידֵי גִילּוּי בְּלֵידָתָהּ וָלָד שָׁלֵם”102 – מִצַּד דֶעם אָב, דֶער “מַשְׁפִּיעַ”, אִיז נָאךְ דֶער דָּבָר הַמּוּשְׁפָּע (דֶער וָלָד) נִיט אִין אַ צִיּוּר גָּלוּי – דֶער גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה וּבְפוֹעֵל מַמָּשׁ (בִּכְלֵי הַמְקַבֵּל) אִיז דוּרְךְ דֶער אֵם.

Therefore, there are three Patriarchs. This underscores that – from the giver’s(Patriarchs’) perspective and within him (them) – the input is structured in three elements, as mentioned previously. Conversely, from the recipient’s (Matriarchs’) perspective, the fourth element is added.48

אוּן דֶערְפַאר זַיְינֶען דָא ג' אָבוֹת – ווַיְיל דִי הַשְׁפָּעָה ווִי זִי אִיז מִצַּד (אוּן אִין) דֶעם "מַשְׁפִּיעַ" (אָבוֹת) אִיז אוֹיסְגֶעשְׁטֶעלְט אִין דְרַיי בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל; מַה שֶּׁאֵין כֵּן דִי אִמָּהוֹת, בְּחִינַת מְקַבֵּל, זַיְינֶען בְּמִסְפַּר ד'103.

Matzos and Wine

6

Similar concepts apply regarding the Exodus from Egypt:

ו

עַל דֶּרֶךְ זֶה אִיז בַּנּוֹגֵעַ צוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם:

As the redemption from Egypt came about from Above, it included, in potential, the complete redemption – including the aspect of redemption that was actually manifest later at the Giving of the Torah. However, at the time of the Exodus, that latter aspect existed only in a hidden state.

אִין דֶער גְּאוּלָּה פוּן מִצְרַיִם (ווִי זִי אִיז גֶעקוּמֶען מִלְמַעְלָה) אִיז גֶעווֶען כָּלוּל “בְּכֹחַ” דִי גַאנְצֶע גְּאוּלָּה בִּשְׁלֵימוּתָהּ (אוֹיךְ דִי גְּאוּלָּה ווִי זִי אִיז גֶעקוּמֶען דֶערְנָאךְ לִידֵי גִילּוּי בְּפוֹעֵל בַּיי מַתַּן תּוֹרָה), סְ’אִיז נָאר ווָאס “דָארְט” אִיז עֶס בְּהֶעְלֵם.

This is also reflected in one of the differences between eating the three matzos and drinking the four cups of wine. “The remembrance of redemption and freedom”4 prescribed by the Written Law (“the discipline of your Father”),49 i.e., the perspective of the giver,50 emphasizes the redemption as seen by G‑d, as it were. Therefore, it is commemorated by a) eating matzah, and b) specifically, by eating three matzos, since three reflects the structure of the influence as it is included within the giver,as explained previously.

אוּן דָאס אִיז אוֹיךְ פוּן דִי חִילּוּקִים צְווִישְׁן מַצָּה אוּן יַיִן (כּוֹסוֹת):

דֶער “זֵכֶרלא לִגְאוּלָּה וּלְחֵירוּת” מִצַּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב – “מוּסַר אָבִיךָ”104 (מַשְׁפִּיעַ105) – אִיז מַדְגִּישׁ דִי גְּאוּלָּה ווִי דָאס אִיז מִצַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוּן דֶערִיבֶּער106 אִיז דָאס (א) עַל יְדֵי אֲכִילַת מַצָּה, אוּן (ב) אִין אַ מִסְפָּר פוּן ג' (ווַיְיל ווִי דִי “הַשְׁפָּעָה” אִיז כָּלוּל אִין “מַשְׁפִּיעַ” שְׁטֶעלְט זִיךְ עֶס אוֹיס אִין דְרַיי, כַּנַּ”ל);

The Sages, through whom was revealed the Oral Law (“the instruction of your mother”),51 i.e., the perspective of the recipient45 – made an addition, ordaining that the “remembrance of redemption and freedom” enable the redemption to be appreciated from the perspective of the recipient, the Jews.

דִי חֲכָמִים – תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, “תּוֹרַת אִמֶּךָ”מ (מְקַבֵּלמא) – הָאבְּן (מוֹסִיף גֶעווֶען אוּן) מְתַקֵּן גֶעווֶען אַז דֶער “זֵכֶר לִגְאוּלָּה וּלְחֵירוּת” מוּז (אוֹיךְ) זַיְין אִין אַן אוֹפֶן אַז מֶען זָאל דֶערְהֶערְן ווִי דִי גְּאוּלָּה אִיז מִצַּד הַמְקַבֵּל, אִידְן.

Therefore,52the remembrance involves a) drinking wine, a beverage with a flavor, and b) drinking specifically four cups.

אוּן דֶערִיבֶּערמב קוּמְט עֶס אִין (א) שְׁתִיַּת יַיִן ווָאס הָאט אַ טַעַם, אוּן (ב) אִין אַ מִסְפָּר פוּן ד' דַּוְקָא.

How the Halachah Reflects the Inner Motif of the Mitzvah

7

The above explanation of the reason for the three matzos also clarifies a puzzling law regarding matzah. A person who swallows matzah without chewing or tasting it fulfills his obligation.53 There is no requirement to taste the flavor of matzah. As long as one has ingested it,54 if he swallowed it without tasting it, he fulfills his obligation. (By contrast, maror must be tasted.49 One does not fulfill his obligation to eat maror “unless he senses its bitter taste in his mouth.”55(

ז

דֶער בִּיאוּר הַנַּ"ל (אִין דֶעם טַעַם פוּן ג' מַצּוֹת) גִיט אוֹיךְ אַ הַסְבָּרָה אִין אַ דָּבָר תָּמוּהַּ ווָאס מֶען גֶעפִינְט בַּנּוֹגֵעַ צוּ מַצָּה:

דֶער דִּין אִיז107 אַז "בָּלַע מַצָּה יָצָא" – סְ'אִיז נִיטָא קֵיין חִיּוּב צוּ מַרְגִּישׁ זַיְין טַעַם מַצָּה, אוּן אוֹיבּ נָאר סְ'אִיז גֶעווֶען אֲכִילַת108 מַצָּה – אֲפִילוּ דֶּרֶךְ בְּלִיעָה – אִיז מֶען יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה (מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּיי מָרוֹרמג אִיז מֶען נִיט יוֹצֵא "עַד109 שֶׁיַּרְגִּישׁ טַעַם מְרִירָתוֹ בְּפִיו").

Conversely, a person does not fulfill his obligation if he eats matzah that was cooked56 or even matzah that was soaked in mei peiros57 – any liquid other than water – because “even though it is not necessary to taste the flavor of matzah in one’s mouth… nevertheless, the matzah itself must have the flavor of matzah and not have its flavor diminished by another flavor.”58

אָבֶּער לְאִידָךְ אִיז דֶער דִּין, אַז מְ'אִיז נִיט יוֹצֵא בְּמַצָּה מְבוּשֶּׁלֶת110 אָדֶער אֲפִילוּ מִיט אַ מַצָּה ווָאס הָאט זִיךְ גֶעווֵייקְט אִין מֵי פֵּירוֹת111, ווַיְיל "אַף עַל פִּי112 שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם מַצָּה בְּפִיו . . מִכָּל מָקוֹם הַמַּצָּה עַצְמָהּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ טַעַם מַצָּה (וְלֹא שֶׁיּוּפַג טַעְמָהּ עַל יְדֵי טַעַם אַחֵר)" .

Explanation is required, as the commentaries question:59 Since it is not necessary that the person eating matzah taste its flavor, why must the matzah itself have the flavor of matzah?

אִיז נִיט מוּבָן (ווִי מְפָרְשִׁים113 פְרֶעגְן): ווִיבַּאלְד אַז בַּיי אֲכִילַת מַצָּה פָאדֶערְט זִיךְ נִיט אַז דֶער אָדָם זָאל מַרְגִּישׁ זַיְין טַעַם מַצָּה – פַארְווָאס דַארְף דִי "מַצָּה עַצְמָהּ" יֶע הָאבְּן "טַעַם מַצָּה"?

From an in-depth60 perspective, an explanation can be offered based on the concepts of gavra and cheftza employed in the realm of Talmudic scholarship. Gavra refers to the person, pointing to his obligation to perform a mitzvah and how he must guard against violating a prohibition. Cheftza refers to the object, the entity with which the mitzvah is fulfilled or a prohibited substance itself.

With regard to the mitzvah of eating matzah, the gavra –the person eating the matzah – need not taste its flavor. The rationale is that for the Jews, the redemption from Egypt came from Above – not as a result of their Divine service – accordingly, for them, it lacked flavor, as explained previously. Therefore, the obligation to commemorate the redemption involves merely eating matzah, which should become wholly integrated within one’s being, becoming part of one’s flesh and blood. In spiritual terms, this means that the redemption should be internalized and become part of the essential makeup of the one being redeemed. However, it is not necessary that one’s “palate taste the food,”61 i.e., the person need not feel satisfaction and taste the flavor of the matzah.62

וְהַבִּיאוּר (פְּנִימִי114) אִין דֶעם: דָאס ווָאס בַּיי מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה מוּז נִיט זַיְין טַעַם מַצָּה אִיז נָאר מִצַּד דֶעם "גַּבְרָא" – ווַיְיל בַּא דִי אִידְן אִיז גְּאוּלַּת מִצְרַיִם, ווָאס אִיז גֶעקוּמֶען מִלְמַעְלָה, אַן עִנְיָן אִין ווֶעלְכְן זֵיי הָאבְּן נִיט אַ "טַעַם", כַּנַּ"ל; אוּן דֶערִיבֶּער אִיז בְּלוֹיז מוּכְרָח אֲכִילַת מַצָּה, בְּאוֹפֶן אַז זִי זָאל ווֶערְן דַּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ (– אַז דִי גְּאוּלָּה זָאל נִתְעַצֵּם ווֶערְן מִיטְ'ן עֶצֶם הַנִּגְאָל), אָבֶּער – לַאו דַּוְקָא אַז חֵךְ אֹכֶל יִטְעַם115, לַאו דַּוְקָא אַז עֶר זָאל פִילְן אַ טַעַם וַהֲנָאָה פוּן טַעַם מַצָּה116.

However, looking at the cheftza (i.e., the matzah) leads to a different conclusion. It is G‑d’s command that defines the existence of the matzos with which the mitzvah is performed as significant. From G‑d’s perspective, the potential was granted for the Jews (including even their own inner beings) to be redeemed from the impurity of Egypt. Therefore, the matzah itself, the cheftza of the mitzvah, must have the flavor of matzah. The redemption itself generated the potential for flavor. That potential had to be present from the outset, albeit in a concealed manner. However, the Jews did not activate that potential until the Giving of the Torah.

אָבֶּער מִצַּד דֶער חֶפְצָא, צִיוּוּי הַשֵּׁם מַאכְט דִי מְצִיאוּת דְּ(מִצְוַת) מַצָּה, מִצַּד דֶעם אוֹיבֶּערְשְׁטְן אִיז אִין דֶער גְּאוּלָּה גֶעגֶעבְּן גֶעווָארְן דֶער כֹּחַ צוּ אִיבֶּערְשְׁטֶעלְן אִידְן אַז זֵיי זָאלְן נִגְאָל ווֶערְן (אוֹיךְ מִצַּד זֵייעֶר מְצִיאוּת) פוּן טוּמְאַת מִצְרַיִם. אוּן דֶערִיבֶּער מוּז דִי חֶפְצָא "מַצָּה עַצְמָהּ" הָאבְּן אַ "טַעַם מַצָּה", ווַיְיל דִי גְּאוּלָּה עַצְמָהּ הָאט גֶעגֶעבְּן (הָאט זִי דָאס גֶעדַארְפְט פְרִיעֶר "הָאבְּן") דֶעם כֹּחַ אוֹיף "טַעַם" (נָאר לְפוֹעֵל הָאט זִיךְ דָאס אוֹיפְגֶעטָאן בַּיי אִידְן בַּיי מַתַּן תּוֹרָה).

Nevertheless, one can only fulfill the mitzvah of eating matzah with “poor man’s bread,” not with rich matzah, as stated in sec. 3, above. The flavor in the matzah must be solely the flavor of matzah, and not the satisfaction and pleasure that comes from something that is not matzah (for example, the flavor of rich matzah).

אַף עַל פִי כֵן קֶען מֶען יוֹצֵא זַיְין אֲכִילַת מַצָּה נָאר מִיט לֶחֶם עֹנִי אוּן נִיט מִיט מַצָּה עֲשִׁירָה (כַּנַּ"ל סְעִיף ג) – דָאס הֵייסְט אַז דֶער "טַעַם" ווָאס אִיז פַארַאן אוּן מוּז זַיְין אִין דֶער מַצָּה אִיז דוּרְכְאוֹיס "טַעַם מַצָּה", אָבֶּער נִיט קֵיין גֶעשְׁמַאק וְתַעֲנוּג ווָאס קוּמְט מִצַּד עֶפֶּעס ווָאס אִיז נִיט "מַצָּה" (ווִי דֶער טַעַם פוּן מַצָּה עֲשִׁירָה) –

To focus on the corresponding dimension within man’s Divine service: The flavor of matzah refers to deriving satisfaction from kabbalas ol, accepting the yoke of Heaven.63Instead of the person’s satisfaction stemming from his knowledge – the pleasure that is aroused through his understanding or emotion, the qualities that usually bring flavor or pleasure – he derives satisfaction from “poor man’s bread.” As our Sages said,28 “The classification of one as poor is dependent solely on the person’s dearth of knowledge.” Accepting G‑d’s yoke with simple faith and trust is what brings one satisfaction.64

אוּן ווִי דָאס שְׁפִּיגְלְט זִיךְ אָפּ אִין עֲבוֹדַת הָאָדָם מֵיינְט עֶס: "טַעַם מַצָּה" אִיז דֶער גֶעשְׁמַאק אִין קַבָּלַת עוֹל117, נִיט מִצַּד דַּעַת – נָאר לֶחֶם עֹנִי (בְּדַעַת). דָאס אִיז נִיט דֶער גֶעשְׁמַאק ווָאס קוּמְט פוּן שֵׂכֶל אָדֶער מִדּוֹת, ווָאס זֵיי בְּרֶענְגֶען טַעַם אוּן הֲנָאָה, נָאר – זַיְין קַבָּלַת עוֹל אִיז בַּיי אִים מִיט אַ גֶעשְׁמַאק.

Likkutei Sichos, Volume 26, P. 43ff. (Adapted from a sichah delivered on Acharon shel Pesach 5742 [1982])

(משיחת אחרון של פסח תשמ״ב)