SECTION 155 The Universal Obligation to Study the Torah. (1-2)

קנה שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

1 Every1 Jewish male2 — whether poor3 or rich, whether of perfect health or ailing,4 even a poor man who begs from door to door,5 and even one who is married and has children6 — is obligated to establish a fixed time to study the Torah by day and by night, as it is written,7 “And you shall meditate on it day and night.”8

During this time9 one must study the Written Law, and also the Oral Law, [which comprises both] conclusive legal rulings10 and Talmud. One should not restrict himself to Talmud if his Torah study is in its early stages,11 for initially one should know many of [the laws defining] what is forbidden and what is permitted, without [studying] their motivating principles and supports. [Moreover, one should learn] how to practice the mitzvos that are currently incumbent upon us, so that he will know how to observe and perform and will not sin, [even] before he knows everything properly from an in-depth study of the Talmud.12

The optimum manner of fulfilling the mitzvah [of studying] by day is to establish this time directly after the morning prayers, before one goes about his affairs. Indeed, whoever proceeds from the synagogue13 to the beis hamidrash14 in order to study will be found worth of greeting the Divine Presence,15 as it is written,16 “They shall proceed from strength to strength and appear before G‑d in Zion.” (See17 Targum Yonasan on this verse in Tehillim.18 See also the Talmud, end of Tractate Moed Katan, p. 29a; Midrash Rabbah, Parshas Shmos 2:6, s.v. VaYomer Moshe; and Talmud Yerushalmi, end of ch. 4 of Tractate Shevi’is.)

The time slot that one schedules for Torah study must be fixed so inflexibly that it will not be dislodged even if one thinks that he will profit greatly thereby.

Nevertheless, one may eat breakfast19 before proceeding to the house of study, if that is his habit. Indeed, it is desirable that one habituate himself to doing so, for 83 ailments — numerically equivalent to the word מחלה (meaning “sickness”) — are related to the gall-bladder, and partaking of bread and salt and a jug of water in the morning negates them all.20

It is a mitzvah to conduct oneself in a desirable manner that will protect one’s health so that he will be healthy and strong, [and able] to perform the service of his Creator.21 One is therefore not permitted to afflict himself22 unless doing so is necessary for his [Divine] service; for example, he has a natural tendency to overindulge in his craving for food or drink or other [physical] desires, and he cannot control his natural desire unless he inclines to the other extreme and follows a course of abstinence from that which he craves. [In such a case he should] follow this [course of action] for a long time until he knows his own self [and realizes] that even if he will [then] follow an intermediate course of action, his natural tendency will not deflect him from the straight path.23

This principle24 applies to all of one’s character traits, except for pride and anger. With regard to them, it is not appropriate to follow the intermediate path; rather, one should distance himself from haughtiness and anger to the utmost extreme. [Hence,] in Tractate Avos 4:4, the Sages taught: “Be very, very humble of spirit.” See the explanation of [R. Ovadiah of] Bartenura on that teaching, and at length in the Commentary on the Mishnayos by Rambam, who also speaks there of anger. All this is further clarified in sec. 156:3 below.

א א כָּלב,1אִישׁ יִשְׂרָאֵלג,2 חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה,ד בֵּין עָנִיה,3 בֵּין עָשִׁיר,ו בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין,ז,4 וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים,ח,5 וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִיםט,6 – חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ עֵת לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר:י,7 "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה".8

וּבְעֵת זוֹ9 צָרִיךְ שֶׁיִּלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת10 וְתַלְמוּד.יא וְלֹא תַּלְמוּד בִּלְבַדיב אִם הוּא תְּחִלַּת לִמּוּדוֹ,11 לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה מִן הָאִסּוּר וְהַמֻּתָּר בְּלֹא טְעָמִים וּרְאָיוֹת,יג וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹתיד כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְלֹא יֶחֱטָא, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע הַכֹּל עַל נָכוֹן מֵעֹמֶק לִמּוּד הַתַּלְמוּד.12

וְעֵת זוֹ שֶׁבַּיּוֹםטו מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה,טז קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲסָקָיו.יז וְכָל הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת13 לְבֵית הַמִּדְרָשׁ14 וְהוֹלֵךְ לִלְמֹד – זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה,יח,15 שֶׁנֶּאֱמַר:יט,16 "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן" (וְעַיֵּן שָׁם17 בְּתִלִּים18 בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָןכ וּבַגְּמָרָא סוֹף מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן דַּף כ"ט ע"אכא וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת שְׁמוֹת סוֹף פֶּרֶק ב' וּבִירוּשַׁלְמִי סוֹף פֶּרֶק ד' דִּשְׁבִיעִיתכב). וּקְבִיעוּת הָעֵת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קְבוּעָה וּתְקוּעָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה.כג

וּמִכָּל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ – יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִיתכד,19 אִם הוּא רָגִיל. וְטוֹב שֶׁיַּרְגִּיל בּוֹ, כִּי פ"ג מִינֵי חֳלָאִים כְּמִנְיָן "מַחֲלָה" תְּלוּיִים בַּמָּרָה, וְכֻלָּם פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם שַׁחֲרִית מְבַטַּלְתָּם.כה,20

וּמִצְוָה לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּהַנְהָגָה טוֹבָה לִשְׁמֹר בְּרִיאוּתוֹ,כו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּרִיא וְחָזָק לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ.כז,21 וְעַל כֵּן אֵינוֹ רַשַּׁאי לְסַגֵּף עַצְמוֹכח,22 אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ לָעֲבוֹדָה, כְּגוֹן שֶׁטִּבְעוֹ נוֹטֶה לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּתַאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אוֹ שְׁאָר תַּאֲווֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְפּוֹת טִבְעוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יַטֶּה עַצְמוֹ לְקָצֶה אַחֲרוֹן וְלִנְהֹג בְּעַצְמוֹ בִּפְרִישׁוּת לְגַמְרֵי מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁטִּבְעוֹ כּוֹסֵף, וּמַנְהִיג בָּזֶה זְמַן רַב עַד שֶׁיֵּדַע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאַף אִם יִנְהַג עַצְמוֹ בְּזֶה הַדֶּרֶךְ הַמְמֻצָּע לֹא יַטֶּנּוּ טִבְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.כט,23

וְזֶהוּ כְּלָל24 לְכָל הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם, חוּץ מִן הַגַּאֲוָה וְהַכַּעַס שֶׁבָּהֶם אֵין רָאוּי לֵילֵךְ בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית, אֶלָּא לְהִתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב וְהַכַּעַס עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן.ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ" בְּפֶּרֶק ד' דְּאָבוֹת מִשְׁנָה ד', יְעֻיָן שָׁם בְּפֵרוּשׁ הָרע"ב וּבְפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת לְהָרמב"ם שֶׁהֶאֱרִיךְ בָּזֶה וְכֵן בְּעִנְיַן הַכַּעַס, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קנ"ו ס"ג:

2 If one must attend to an urgent matter directly after the morning prayers and wishes to borrow time from his fixed time slot [for Torah study] and repay it later in the day or at night, [this is permitted]. (This17 will be explained in sec. 238:2 below,25 based on Eruvin 65a.) Nevertheless, it is desirable that one study even a single law or verse directly after the morning prayers.

Even a person who does not know how to study should attend the house of study; he will assuredly be rewarded for having gone there.26 Alternatively, he should establish a fixed place27 and briefly review there something that he knows. [While sitting there, he should] implant the fear of Heaven in his heart and examine his conduct, for perhaps he will find there a sinful aspect from which he should withdraw.

ב אִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר נָחוּץ מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה וְרוֹצֶה לִלְווֹת עֵת הַקָּבוּעַ לוֹ וּלְפָרְעָהּ אַחַר כָּךְ בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה (כְּמוֹ17 שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ח סָעִיף ב'לא,25 מֵהַשׁ"ס דְּעֵרוּבִין פֶּרֶק הַדָּר דַּף ס"ה ע"אלב) – אַף עַל פִּי כֵן טוֹב שֶׁיִּלְמֹדלג אֲפִלּוּ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָּסוּק אֶחָדלד מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה.

וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד – יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁלה וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ,לו,26 אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם27 וְיִּלְמֹד מְעַט בְּזֶה שֶׁיּוֹדֵעַ, וְיַכְנִיס יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, אוּלַי יִמְצָא בָּהֶם אֵיזֶה צַד עֲבֵרָה וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה:לז