פ' שופטים: (תצ"ז)

[Sefer HaChinuch,] Parshas Shoftim (Mitzvah 497):

למנות מלך מישראל

To appoint a king within Israel,

שנאמר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו)

as it is written (Devarim 17:15): “You shall certainly place a king upon yourselves.”

הנה צריך להבין

It is necessary to clarify:

מה שקצף שמואל על בנ"י כששאלו ממנו תנה לנו מלך (ש"א ח' ו')

Why did Shmuel become angry with the Jewish people when they asked him (I Shmuel 8:6): “Grant us a king,”

וגם הש"י

and why did G‑d also [view their request negatively,]

אמר לו כי לא אותך מאסו כו'

telling [Shmuel (ibid.:7)]: “It is not you they have spurned, but Me”?1

מה החרי אף הזה

What is the reason for this fury?

הלא זוהי מצותו ית'

[After all,] the appointment of a king is one of G‑d’s mitzvos.

כמארז"ל ג' מצות נצטוו בנ"י בכניסתם לארץ

As our Sages comment (Sanhedrin 20b): “The Jewish people were commanded to observe three mitzvos upon their entry into Eretz Yisrael.

ואחת מהם למנות להם מלך (סנהדרין כ' ב')

One of them is the appointment of a king.

הנה שרש ענין המכוון במינוי המלך הוא

The purpose and the intent behind the appointment of a king is

שבו ועל ידו יהיו הישראל בטילים לה'

that through him and his [efforts] the Jews will be batel2 to G‑d.

כי כל ישראל צריכים להיות בטילים למלך

For the entire Jewish people must be batel to the king

וסרים למשמעתו בכל אשר יגזור

and carry out his commands with regard to everything he decrees,

כמ"ש שמואל וזה יהי' משפט המלך וגו' (שמ"א ח' י"א)

as Shmuel states (I Shmuel 8:11): “This will be the statute of the king….”3

והנה המלך בעצמו בטל לאלהות

The king himself will be batel to G‑dliness,

וכמ"ש דהע"ה אם לא שויתי ודוממתי (תלים קל"א ב')

as King David says (Tehillim 131:2): “I stilled and silenced my soul,”

דהיינו שנגע הביטול לה' כ"כ בלבבו

i.e., his bittul to G‑d so touched his heart

עד שגם בגשמיות לא הי' יכול להרים עיניו ולהגביה לבו בבחי' יש ודבר מה

that even in a physical sense, he could not raise his eyes or lift his heart to be a yesh, an independent entity.

אלא היה כמו בחי' דומם

Instead, he was like an inanimate object4

שאין לו תנועה

that cannot move.

וזהו העיקר במלך

This [bittul] is of fundamental importance for a king,

שמחמת זה נק' מלך

and it is because of this he is called a king.

שהוא מרכבה למדת מלכותו ית' שבאצילות

[It enables him to] be a vehicle5 for G‑d’s Attribute of Malchus, “sovereignty,” [as it exists] in the realm of Atzilus.

וידוע דפי' מרכבה הוא בחי' הביטול

The intent of the term “vehicle” is [to highlight] the quality of bittul,

כמו ביטול המרכבה לגבי הרוכב

in the way that a vehicle is batel to the person driving it.

ומאחר שהמלך הוא בטל למלכות שמים

Since the king is batel to the sovereignty of Heaven

וישראל בטילים למלך

and the Jewish people are batel to the king,

הרי נמצא בו ועל ידו הישראל בטילים לאלקותו ית'

it is through him and his [efforts] that the Jews will be batel to G‑d.

וזאת היא עבודת המלך תמיד

This is the mission of the king at all times:

להיות בו ועל ידו הנבראי' בטילים לה'

that through him and his [efforts] the created beings will be batel to G‑d.

ע"י שהוא בטל והם בטילים אצלו כו'

For he will be batel [to G‑d] and they will be batel to him.

ועוד יש טעם פשוט במינוי המלך

There is another simple reason for the appointment of a king:

שינהיג את העם כראוי

that he lead the people in an appropriate manner, [as implied by our Sages’ statement:]6

כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו

“Were it not for the fear [of the ruling kingdom], a person would swallow his colleague alive,” [i.e., society would be faced with disorder and anarchy. Instead,]

והמלך במשפט יעמיד ארץ

“a king establishes the earth with judgment,”7 [maintaining order within his nation to]

להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע

“establish one who is righteous as righteous and one who is wicked as wicked.”8

והנה שני כוונות אלו שבמינוי המלך אינן שייכים לצורך תלמידי חכמים שבישראל

These two reasons for the [need to] appoint a king are not relevant with regard to the Torah scholars among the Jewish people.

כי הנה בנשמות ישראל יש ב' מינים

For there are two categories [of souls] among the Jewish people:

א' אותן שאינן ת"ח והם ריקנים מתורה וחכמה

a) Those who are not Torah scholars and, [indeed,] are empty of Torah and wisdom.

ואעפ"כ הם מלאים מצות

They are, nevertheless, “filled with mitzvos9

וזהירים בתכלית בסומע"ט

and are utterly meticulous in “turning away from evil and doing good,”10

ואפי' בדקדוק קל של ד"ס

with regard to even a minor facet of a Rabbinic command.

וזהו מצד מזג ותכונת שרשן שלמעלה שאינו ראוי לקבל בתוכו בחי' תורה וחכמה

Their [disposition not to study] stems from their character and the propensity of their source in the spiritual realms which is not fit to accept Torah and wisdom,

רק בבחי' מעשה בלבד

only deed.

וכמו שאנו רואים בעליל שיש כמה אנשים שלומדים אצל רב

As we see in actual life, there are some people who study [Torah] with a teacher.

ומיד ביציאתם ממנו מניחים התורה ומשכחים עליה

Yet, right after they depart from him, they put aside the Torah and forget it

כאילו לא היה

as if they had never [studied at all],

ועוסקים בחיי עוה"ז

[immediately] becoming involved in worldly matters.11

והב' הן הנשמות הגבוהות

b) Those who possess lofty souls.

אותן שהם ת"ח בעלי תורה המשכילים בחכמת ה'

This refers to Torah scholars who conceptualize G‑d’s wisdom

ובתורתו יהגו יומם ולילה

and who “contemplate His Torah day and night.”12

והנה לפי ב' הטעמים הנ"ל אנו מוצאים שהנשמות הפשוטות הן לבד הצריכים למלך

According to both the rationales [given above for the need to appoint a king], it follows that only the simple souls require a king.

שינהיג אותן כראוי עפ"י טעם הב'

Leading the people in an appropriate manner (the second rationale) [certainly applies only to the simple people].

אבל מי שתורתו אומנתו ויודע בעצמו האסור והמותר

For a person whose occupation is Torah and [thus] knows what is forbidden and permitted on his own

והכל ברור לו כשמש

— everything is perfectly clear for him.

ואצ"ל שבודאי הוא צדיק ולא יעשה בזדון

It is unnecessary to explain that such a person is certainly righteous and will not act brazenly.

כי סתם ת"ח הוא י"ש כו'

For we can assume that a Torah scholar is G‑d-fearing.

הרי אינו צריך למלך כלל

Thus he does not need a king at all,

רק לנביא ושופט כשמואל וכיוצא

merely a prophet or a judge, like Shmuel and others like him.13

וגם עפ"י טעם הראשון בענין הביטול לה' ע"י המלך

Even the first rationale — that a king [inspires] bittul to G‑d [through his bittul] —

זה אינו שייך ג"כ אלא לאותן שאינן ת"ח

is also relevant only to those who are not Torah scholars.

שהם בחי' יש מצד עצם מציאותן למעלה

For [even the source of the souls of those who are not scholars] and their very existence in the spiritual realms is characterized by yeshus.14

שלכן אינן ת"ח

This is why they are not Torah scholars.

כי החכמה היא בחי' ביטול

For Chochmah is characterized by bittul.

כח מה

Thus [the word Chochmah, חכמה, can be divided into] the words koach mah (כח מה), “the power of non-being.”

וע"כ כל גיא שוטה

Accordingly, every proud person is a fool.15

כי מבחי' החכמה א"א להיות הסתעפות הישות

For yeshus cannot be a derivative of Chochmah.

אלא אדרבה בחי' ביטול דוקא

Instead, [the outgrowths of Chochmah] will be characterized by bittul.

ולכן הם צריכים למלך

Therefore, [the common people] require a king

כדי שיתבטלו ביטול היש

so that their yeshus will be nullified,

כביטול העבד לפני המלך

like the bittul of a servant before a king,

כמ"ש שום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו)

as implied by the verse: “You shall certainly place a king upon yourselves.”16

שהרי המלך בטל לה'

[This bittul is aroused because] the king is batel to G‑d.17

אבל הנשמות הגבוהות הנק' ת"ח הם בבחי' ביטול מצד עצם שרשן שלמעלה

The lofty souls that are Torah scholars, by contrast, are batel because of their source in the spiritual realms.

כי איזהו חכם הרואה את הנולד

[This is alluded to by the teaching]:18 “Who is a wise man? One who sees what will be.” [On a deeper level, that teaching can be explained as follows:]

שהחכמ' היא בחי' ראיה

Chochmah, wisdom, is identified with sight;

שרואה איך שנולד מאין ליש

[i.e.,] seeing how an entity comes into being from nothingness,

ומחדש בכל יום מע"ב

[being conscious] that “He renews the work of Creation each day.”19

והם שנק' אחים וריעים למקום

These [lofty souls] are called brothers and friends of the Omnipresent,

או בנים

or sons.

הרי אינן צריכים למלך כלל להיות מתבטלים על ידו ביטול היש כעבד לפני המלך

They do not need a king at all to reach the level where their yeshus becomes batel [like] a servant before a king.

שהרי הם בטילים מצד עצמן

For they are inherently batel.

בבחי' ביטול שלמעלה מביטול היש

[Indeed,] their bittul is on a higher level than bittul hayesh.20

ולכן המלאכים יש עליהם מלך

For this reason, the angels have a king over them,21

מפני שהם ג"כ בחי' יש ודבר

for they are also characterized by yeshus and possess an independent identity.

כמו מיכאל וגבריאל הגם שעומדים באהוי"ר תמיד

For example, although [the angels] Michael and Gavriel stand constantly in love and fear of G‑d,

הרי מ"מ הוא מציאות נפרד לעצמו ירא ה' ואוהבו

their individual identities — as one who loves G‑d or one who fears Him — remain.

ע"כ יש עליהם מלך

Therefore, they [relate to G‑d] as King,

הוא מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים (תלים קמ"ה י"ג)

as implied by the verse (Tehillim 145:13): “Your Kingship is Kingship over all worlds.”

וכן הם הנשמות דבי"ע כנ"ל

This also applies to the souls of Beriah, Yetzirah, and Asiyah, as explained above.

אבל הנשמות הגבוהות

There are, however, lofty souls,

כמו נשמת רשב"י וכיוצא

e.g., the soul of R. Shimon bar Yochai and the like,

הם בבחי' בנים

who are on the level of sons.

והם למעלה מבחי' גדר קבלת המלך ב"ו שלמטה עליהם

They are above accepting a mortal king over themselves.

שאינו אלא למי שהוא עבד דייקא

For that is relevant only to one who is a servant,

דהיינו שהוא דבר נפרד כנ"ל

i.e., a separate entity.

שהרי אפי' על אלף בנים לא יקרא האב מלך

For a father will not be called a king over 1,000 sons.

(כי הם מבחי' אצי' שהוא אלהות ממש

([Sons are] on the level of Atzilus, which is actual G‑dliness.

עיין ביאור ב' מיני נשמות אלו מצוה מ"ב פ"ב)

See [the explanation of] these two types of souls in Mitzvah 42, sec. 2.)22

ולכן לא רצה שמואל להמליך עליהם מלך

For this reason, Shmuel did not want to appoint a king over [the Jewish people].

כי רצה שיהיו כולם במדרגיה זו

For he wanted them all to be on this level,

ואז לא יצטרכו למלך ב"ו

and then they would not need a mortal king.

וזהו שאומרים אבינו מלכנו

This is also implied by the expression “our Father, our King,”

ב' הבחי'

[which refers to] these two levels.

ובאבינו אומרים חטאנו

With regard to “our Father,” we say “we sinned,”

וחטא היינו בשגגה

i.e., inadvertently.23

ובמלכנו אומרים פשענו

With regard to “our King,” however, we say “we transgressed,”

ופשיעה היינו בזדון

i.e., intentionally.

ב) והנה אחר שאעפ"כ ציוה ה' לשמואל שימשח להם מלך

II) G‑d, nevertheless, commanded Shmuel to anoint a king for [the Jewish people],

מאחר שהן עכ"פ במדריגה זו שצריכים לביטול היש

for their actual spiritual level required [a king for] their yeshus to become batel.24

הנה דוד המלך ע"ה זכה בכתר מלוכה זו לעולמי עד

King David acquired the crown of sovereignty forever,25 [reflecting a higher dimension of kingship].

ופי' מצוה זו שנשמור המלוכה לזרע דוד ע' בחינוך

Sefer HaChinuch interprets the mitzvah [of appointing a king] as [compelling us] to safeguard the kingship for the descendants of David.

ומה שזכה לזה הוא לפי שהי' בחי' מרכבה למל' דאצי'

[David] merited this [distinction] because he was a vehicle for the Attribute of Malchus of Atzilus.

ונק' רגל רביעי

He is called “the fourth support” [of the Divine chariot].26

וע"כ חותמים בו מגן דוד

For that reason, we conclude the blessing [after reading the Haftorah]: “the Shield of David.”27

וביאור הענין

To explain this concept:

יש להקדים שמעלת ומדריגת דוד המלך בענין מלכותו על ישראל

It is necessary first to preface [this matter] with [an explanation of] the level of King David with regard to his sovereignty over Israel,

היה למעלה מעלה מן המדריגה של שאר כל המלכים שהיו אחריו מזרעו

for he was much more elevated than all the other kings who descended from him and followed him.

כי בכל המלכים שאחריו הי' הכוונה כנ"ל פ"א

For with regard to all the other kings who followed him, the first explanation given in sec. I applies:

שבהם ועל ידם הישראל בטילים לה'

Through [these kings] and their efforts, the Jews were batel to G‑d.

ובחי' זו הוא היותר תחתונה שבמדת המל'

This is the lowest dimension of the Attribute of Kingship.

ולא זה כל מעלת דהע"ה

This [first and lowest level of kingship] was not the only dimension of David’s kingship;

אלא מעלת המלכים שאחריו

instead, it relates to the level of the kings who followed him.

אבל בדוד מעלה יתירה וגדולה מזו הרבה היתה בו בענין מלכותו

David himself, by contrast, represented a much higher level within kingship.

אלא כמ"ש האשה התקועית לדוד ואדוני חכם כחכמת מלאך אלקים (ש"ב י"ד כ')

This is alluded to in the words of the woman of Tekoa to David (II Shmuel 14:20): “My lord is wise, like the wisdom of the angel of G‑d,”

דהיינו בחי' החכמה שבמדת המל'

i.e., [David was identified with] the quality of Chochmah within the Attribute of Malchus,

שמעמיד מלכותו בחכמה

for he established his kingdom with wisdom.28

וכמ"ש ויקחהו ממכלאות צאן כו' לרעות ביעקב עמו (תלים ע"ח ע"א)

As indicated by the verses (Tehillim 78:70-71): “He took him from the sheep corrals... to shepherd Yaakov His nation.”

שכמו הרועה מנהל עדרו ומנהיגם

A shepherd leads his herd and guides them,

בהשגחה פרטית על כל כבשה וכבשה

paying careful individual attention to each sheep:

שתהי' רועה במרעה טובה ולא יזיקוה המזיקים

seeing that each be given proper pasture and not be harmed by predators.

כך דהע"ה הי' מנהיג עמו ומשגיח עליהם

Similarly, King David would lead and watch over his people,

להשפיע להם כל הצטרכותם ברוחניות ובגשמיות לכל נפש פרטי מעמו

providing every individual member of his nation with all his needs with regard to both spiritual and material matters,

וכמ"ש וכל דבר לא יכחד מן המלך (שמ"ב י"ח י"ג)

as it is written (II Shmuel 18:13): “For no matter will be hidden from the king.”

שהיה מזהירם על קיום המצות

He would exhort them to observe the mitzvos

ומצדיק את הצדיק כו'

and [set up a court system to] “establish one who is righteous as righteous.”8

וכן בגשמיות

Similarly, [he would tend to their] material concerns.

עמך ישראל צריכים פרנסה (ברכות ג' ב')

Thus [our Sages relate] (Berachos 3b) [that the Jews came to David with a complaint]: “Your nation Israel requires sustenance.”

שאין הקומץ משביע כו'

[When he gave them a suggestion, they responded:] “This small amount will not satisfy a lion.”

לכו ופשטו ידיכם בגדוד

[And so he told them:] “Prepare to wage war.”

והנה בחי' חכמה שבמדת המל' הי' בדהע"ה

Now the quality of Chochmah in Malchus was manifest in King David,

משא"כ בכל המלכים שאחריו

but not in the kings that followed him,

הגם שהיו צדיקים גדולים וחכמים מאד

even though there were great tzaddikim and very wise men [among them].

שהרי בשלמה נאמר ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה' י"א)

For with regard to King Shlomo, it is written (I Melachim 5:11): “And Shlomo was wiser than all men.”

וכן חזקי'

Similarly, Chizkiyahu [was distinguished for his wisdom].

שלא היה הארת חכמה מלמעלה מאיר בהם לענין הנהגת מלכותם

Nevertheless, the radiance of Sublime Chochmah did not shine within them [in a manner that it would be projected beyond their individual selves and affect the way they] conducted their kingdom

ע"ד הנ"ל בדוד

as it did in David’s instance.

והגם שהיו חכמים

[True,] they were [very] wise.

היינו בניצוץ הפרטי שלהם שבו האירה מבחי' חכמה

[This, however, applies to] their individual spark which was illuminated by the Attribute of Chochmah,

(להבין ולהשכיל בתורת ה' ובכל אשר בעולם)

([enabling them] to understand and to conceive of G‑d’s Torah and worldly matters [with wisdom]).

אבל בבחי' המל' שלהם במה שהם מלכים על העם בזה לא האירה בחי' החכמה

This quality [of Chochmah] did not, however, illumine their kingship, i.e., their sovereignty over the nation,

ע"ד הנ"ל אלא בדוד

in the manner explained above, except in the instance of King David,

להיותו נשמה כללית

for he was a collective soul.29

משא"כ בשאר המלכים

This was not true with regard to the other kings.

שענין מלכותם לא הי' אלא על אופן שנת"ל פ"א

Their kingship was expressed according to [the first motif] mentioned in sec. 1:

שכל העם בטילים אצלו והוא בטל לאלקות

that the entire nation was batel to him and he was batel to G‑dliness.

והוא בחי' עשי' דמל' דוד

This reflects the quality of deed in David’s kingship.30

וביאור הדבר בענין מלכות דוד שהי' בו גם מבחי' החכמה במלכותו

To explain the concept that David’s kingship also had the Attribute of Chochmah manifest within it:

הנה יובן עפ"י הקדמה להבין מארז"ל (ילקוט שמעוני בראשית סי' מ"א)

This concept can be understood by prefacing with an explanation of our Sages’ statement (Yalkut Shimoni, Bereishis, sec. 41)

שאדה"ר נתן לדוד ע' שנה משלו

that Adam the first man gave David seventy years of his [life].

כשהראה לו הקב"ה דור דור ומנהיגיו

When the Holy One, blessed be He, showed him the future generations and their leaders,

וראה דוד שהי' בר נפלא

[Adam] saw that David would be stillborn.

ועל כן חסרו לו ע' שנה משני חייו

[Hence he gave him seventy years.] Therefore, Adam was missing seventy years of life,

שהיו ראוים להיות אלף שנה

for he should have lived 1,000 years [and instead lived 930 years].

ומבואר בזהר פ' וישלח דקס"ח ע"א שגם האבות נתנו לו ע' שנה

Now, the Zohar, Parshas Vayishlach, p. 168a, states that the Patriarchs also gave [David] seventy years [of life]:

אברהם שבק לי' חמש שנין

Avraham granted him five years,

דהוה לי' לאתקיימא מאה ותמנין שנין

for he should have lived 180 years,

ואתקיים מאה ושבעים וחמש שנין

but instead lived 175,

חסרין חמש

a lack of five years.

יעקב הוה לי' לאתקיימא בעלמא כיומי דאברהם

Yaakov should have lived as long as Avraham,

ולא אתקיים אלא מאה וארבעין ושבע שנין

but instead lived only 147 years,

חסרין תמניא

lacking 28.

יוסף דאתקיים מאה ועשר שנין הוה לי' לאתקיימא קמ"ז שנין כיעקב

And Yosef, who lived 110 years, should have lived 147, like Yaakov.

וחסר מנהון תלתין ושבע שנין

He thus lacked 37 years.

הא שבעין דשבקו לי' לדוד מלכא לאתקיימא בהון

These 70 years were granted to King David [to enable] him to live.

ויש להפלא

This matter arouses wonderment.

מה ענין כפל הע' שנים שנתנו לו אדם והאבות

Why was it necessary for David [to be granted] seventy years twice, by Adam and by the Patriarchs?

ומדוע לא חי כ"א ע' שנה

Why did he live only seventy years?

דלכאורה הי' צ"ל ימי חייו ק"מ שנה

Seemingly, he should have lived 140,

כפי השנים שנחסרו מחיי אדם והאבות

including [all] the years that were taken from Adam and the Patriarchs.

והענין

To explain:

כי אדה"ר הוא בחי' חכמה עילאה דאצי'

Adam represented the Sublime Chochmah, [the Chochmah of] Atzilus,

והיא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא

of which it is said:31 “You [G‑d] are wise, but not with known wisdom.”

ר"ל שאינה בערך וסוג להיות ממנה חכמה ידיעא בבי"ע

[This wisdom] is not on the level or of the type that would lead to known wisdom in the realms of Beriah, Yetzirah, and Asiyah,

איך להיות הנהגת הנבראים

i.e., [this wisdom does not deal with] the supervision of the functioning of the created beings,

כי היא מרומם למעלה מעלה מבחי' זו

because it is very much exalted above this level.

ולזאת הי' דוד בר נפלא

For this reason, David was to be stillborn.

כי שרש בחי' דוד הוא בחי' דבר ה' ורוח פיו

For David’s [spiritual] source is G‑d’s speech and the breath of His mouth, [i.e., the Attribute of Malchus,]

המחי' כל העולמות

which endows all the worlds with life.

והנה הדיבור הי' כלול ובטל בהחכמה

Now, [at the outset,] this speech was included and subsumed within Chochmah.

ד"מ

To cite an example:

כשאדם טרוד בעמקות חכמתו אינו יכול אז לדבר ולהשפיע לזולתו

a person who is involved in deepening his wisdom cannot speak and impart influence to a colleague at that time.

וע"כ לפי ששרש נשמת דוד מבחי' דיבור העליון הי' בר נפלא

Since the source of David’s soul was from Sublime Speech, he was to be stillborn.

לפי שהי' כלול באדה"ר

For he was included within Adam the first man

ח"ע

[who was the personification of] the Sublime Chochmah.32

וכדי שיהי' נמשך מהעלמו באדה"ר

In order that [David, i.e., speech,] be drawn out of the state of hiddenness within Adam the first man,

הי' ע"י הארת הכתר בחכמה

it was necessary that a ray of Kesser shine within Chochmah.

שמחמת תוס' הארה בחכמה לא הי' ביכולתה לסבול

[Then,] due to the additional lights [shining] within Chochmah, [Chochmah] would not be able to contain itself

והוכרח להיות נמשך ממנה הדבור עליון

and would be compelled [to enable] the Sublime Speech to be drawn down from it.

ד"מ

[To cite] an example:

באדם כשנוספים לו שכליים רבים פתאום ע"י רוה"ק וכיוצא

a person may suddenly have many concepts arise in his mind through ruach hakodesh33 or the like.

שאז לא יוכל להתאפק ולהעטיף כל אלה בעצמותו

In such a situation, he cannot hold back and contain everything within himself.

ומוכרח לגלות לזולתו מעט

Instead, he is obligated to reveal at least something to his colleague.

שעי"ז ירווח וינוח לו

This will bring him relief and calm.

וזהו ענין ע' שנים שנתן לו אדה"ר

This [enables us to understand] the seventy years Adam the first man granted [David].

שהם בחי' ז' מדות שבחכמה

They represent the seven Middos of Chochmah,34

הכלולים מעשר

as they each include all Ten [Sefiros].

שבהם ועל ידם נמשך הארת ח"ע בהדבור

Through these qualities, a ray of the Sublime Wisdom is drawn down into [G‑d’s] speech.

וז"ש דהע"ה (תלים ל' ב') ארוממך ה' כי דליתני

The above is implied by King David’s statement (Tehillim 30:2): “I exalt You, O G‑d (Havayah), for You have uplifted (דלתני) me.”

פי' ע"י שנמשך מבחי' ארוממך שהוא כתר

The intent is that because influence is drawn down from an exalted plane, the level of Kesser,

בהוי' שהוא חכמה

to the name Havayah, which is identified with Chochmah,

עי"ז כי דליתני

this leads to דלתני:

ר"ל שדלה

bringing out (דלה),35

דלה את הדבור לבא אל הגילוי מהעלמו בחכמה

i.e., bringing out [the Sublime] Speech from its hidden state in Chochmah.36

אך הנה ענין המשכת החכמה מאדה"ר לדוד

But the concept of drawing down Chochmah from Adam the first man to David

הוא בחי' המשכה מחכמה העצמיות שאינו נוגעת למדות

refers to drawing down the essence of Chochmah that does not relate to the emotional qualities.

ואמנם יש עוד בחי' חכמה

There is, however, another dimension of Chochmah:

היא החכמה שבמדות

Chochmah as it is enclothed within the emotions,

איך להיות הנהגת המלוכה עפ"י חסדים וגבורות

i.e., how the kingdom should be administered according to [the qualities of] Chessed and Gevurah,

כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כ"ט ד')

as [implied by] the verse (Mishlei 29:4): “A king will establish the land with judgment.”

וכנ"ל בענין דוד שהי' בחי' חכמה במלכותו

For as stated above, David represented the dimension of Chochmah in [the quality of] Malchus.

והוא זה

The latter is the quality [referred to].37

וג"כ צריך להיות המשכת עצמיות החסד במדת המל'

Similarly, the essence of Chessed has to be drawn down to Malchus

וכמו שכתוב בדוד [חסדי דוד הנאמנים (ישעי' נ"ה ג')]

as [reflected in] the verses (Yeshayahu 55:3) which speak of “David’s faithful kindnesses”

ויהי דוד עושה חסד לכל עמו (שמ"ב ח' ט"ו)

and (II Shmuel 8:15): “Behold David implemented justice and righteousness among his entire people.”

שהי' בחי' המלוכה שלו מיוסדת על טבע החסד

For his sovereignty was based on the trait of kindness,

להשפיע לעמו

to grant influence to his people.

וזהו ענין ה' שנים שנתן לו אברהם

This is [an expression of] the [five] years granted to him by Avraham,

שהם ה' חסדים

which reflect the five [Attributes of] Chessed.

כי אברהם הי' איש החסד

For Avraham was a man of kindness.

וכמ"ש בו שהי' מכניס אורחים ומאכילן ומשקן

As the Torah relates, he would show hospitality to guests, feeding them and providing them with drink.

ואמנם לכאורה צ"ל

Nevertheless, the question arises:

מאחר שהכל הוא בחי' כחות והשפעות רוחניים

Since we are speaking of spiritual powers and influence,

למה נחסרו כמספרן במקור שמשם נמשכו

why is it necessary for there to be a corresponding reduction of years in the source?

עד כי אדה"ר חי פחות מאלף ע' שנה

For Adam the first man lived seventy years less than the thousand [destined for him]

וכן באברהם כנ"ל

and Avraham [lived five years less].

והרי המדליק נר מנר

When one candle lights another candle,

אינו מכחיש ומחסר עי"ז אור הראשון

the light of the first candle is not diminished. [Similarly, since we are speaking of a gift of spiritual powers, why should their gifts to David cause Adam and the Patriarchs to suffer a loss?]

אך הענין

The concept can be explained as follows:

כי המשכת החיות זו מאדם והאבות בדוד הוא בחי' השפלה עצומה

Drawing down influence from Adam and the Patriarchs to David was a drastic descent in level,

שלא כפי ההדרגה

not a measured, step-by-step downward progression.

כי הנה נת"ל שדוד הוא בחי' מל' דאצי'

For, as explained above, David is identified with Malchus of Atzilus. [Malchus represents a radical descent from the levels above it. To explain:]

וכתיב בי' וכל דבר לא יכחד מן המלך (שמ"ב י"ח י"ג)

It is written: “For no matter will be hidden from the king” (II Shmuel 18:13).

שהשגחת המלך היא על כל פרטי מעשה אנוש מעמו

For the king’s supervision encompasses all the particular deeds [performed] by the people in his nation.

לא נעלם ממנו דבר

Nothing is concealed from him.

ולמעלה

[There is a parallel] in the spiritual realms.

היינו ג"כ ירידת המל' דאצי' בעולמות בי"ע

Malchus of Atzilus descends to the worlds of Beriah, Yetzirah, and Asiyah

להחיות ולקיים כל פרטי העולמות שבבי"ע

to grant life to and to maintain all the particular elements that exist within these worlds. [There are a vast multitude,]

אלף אלפים ישמשוני' כו' (דניאל ז' י')

as it is written (Daniel 7:10): “Thousands of thousands [of angels] were serving Him.”

ולהשפיע לכל אחד כפי מזגו ותכונתו

[Malchus] provides each one with influence according to its character and nature

וכן להשגיח בהשגחה פרטיות על כל מעשיהם ומחשבותיהם ותחבולותיהם

and supervises all their deeds, thoughts, and designs with individual providence.

וה"ז בחי' השפלה בערך שלא כפי ההדרגה כלל לגבי אורות דאצילות עצמן

This is a great and radical descent in relation to the lights of Atzilus.

כמו שהם באצילות שהם בבחי' א"ס ממש

For as [these lights] exist within Atzilus, they are actually infinite.

ולזאת כאשר צ"ל המשכה מבחי' האצילות

Therefore for influence to be drawn down from Atzilus;

כמו להיות המשכה מח"ע במדת המלוכה שתהי' ההנהגה בחכמה

e.g., from Chochmah to the Attribute of Malchus so that [the kingship will be] conducted with Chochmah

וכן מהמדות עליונות

— and similarly, for the Sublime Emotional Characteristics to be drawn down,

כנ"ל באברהם

as explained above with regard to Avraham —

א"א שתהי' ההארה ממקומה ומעצמותה שבאצי' מגעת עד שם

it is impossible for the ray to reach this level from its position and essence in Atzilus,

כי רחוק מאד הבדל הערך שביניהם

for the qualitative difference between them is very great.

אלא אם נמשכה איזו הארה והשפעה מאצילות להאיר בבחי' זו דמל'

Instead, for radiance and influence to be drawn down from Atzilus to shine within the Attribute of Malchus

להנהגת העולמות בי"ע

to direct the worlds of Beriah, Yetzirah, and Asiyah,

אזי בהכרח שהיא מסתלקת

it is necessary that [Malchus] be removed [from Atzilus]

ויוצאת ממקומה וממעמדה לגמרי

and that it depart from its natural place entirely

עד שלא המצא תמצא עוד במקומה ובמעמדה הראשון

to the extent that it will no longer be found at all on its original level,

מפני שכבר יצא' ונמשכה במקום הרחוק בדלוג הערך מאד כנ"ל

because it has already been drawn down and made this radical descent.

ואינו כמשל אור הנר

Thus it is not appropriate to use the analogy of the light of a candle —

שהגם שעומד על מקום א' קבוע

i.e., although a candle stays in one fixed place,

מ"מ אורו מאיר ומגיע גם בכל הבית

its light shines forth and reaches the entire building. [This analogy, however, is applicable]

כי זה אינו אלא כשהמקום קרוב בערך

only when the place [its light reaches] is in close proximity [to the candle].

ולמעלה ג"כ היינו באצילות עצמו

In the spiritual realms, this applies within the world of Atzilus itself,

מבחי' זו לבחי' זו

[extending the light] from one level to another [level within Atzilus].

שגם כשהיא במקומה עומדת

Even though the light remains in its own level,

תוכל להאיר ולהשפיע בחברתה כו'

it can still shine to a [lower] level [within that world].

אבל כשהם רחוקים מאד בדלוג הערך

When, by contrast, the rungs are distant from each other, with a radical difference in level [as the lights of Atzilus are radically different from Malchus as it shines within the lower realms,

לא תגיע ההארה המאירה ממקומו

a direct] ray that shines forth from the place [of the entity]

(פי' מעצמותו ומהותו)

(i.e., from its essence)

של העליון אל התחתון כנ"ל

[on] the higher level will not reach the lower level; [only a glimmer will. Instead it is impossible for the essence of the higher level to reach the lower level],

כ"א כאשר יזיז ויעבור עצמו העליון ממקומו אל התחתון כנ"ל

unless the essence itself moves from its own place to the lower level as above.

הא למה זה דומה

To what can this be compared?

לאור הנר שממקומו מאיר עד עשר אמות

To a candle whose light shines outward from its place for [only] ten cubits.

וכשרוצים שיגיע אורו במקום הרחוק עשרים אמה

If one desires that its light reach a distance of twenty cubits,

אזי בהכרח לקרבו עשר אמות להלאה ממקום מצבו ומעמדו

he must move it ten cubits from its present position.

ככה ממש למעלה

Similar concepts apply in the spiritual realms.

דבאצילות עצמו יוכל להיות גילוי ההארה המאירה ממקום ובחי' היותר עליונה נמשכת עד בחי' היותר תחתונה

Within Atzilus itself, it is possible that the revelation of the ray from even the highest place and attribute be drawn down to the lowest rung [within that realm]

הגם שהוא בריחוק עשר ספירות

even though it is ten Sefiros removed.38

מ"מ הרי כולם בסוג וערך א'

Nevertheless, [these Sefiros] are all of the same level and type,

דאיהו וגרמוהי חד

for “He and His keilim are one”;39

שמיוחד בהן בתכלית

He is perfectly one with [all of] them.

שהוא המדע כו'

For “He is the Known Subject, He is the Knower….”40

ולכן לא נעשה חסרון בהמאור במה שמאיר מאורו לבחינות זולתו

Therefore, the light does not suffer any loss through the process of shining to another [lower] level [within that realm]

כי אין בזה הליכה ויציאה מעצמותו

for this does not constitute a departure from its essence.

אבל להיות ההארה נמשכת ומגעת גם בבי"ע

When, by contrast, this ray is drawn down and reaches [the worlds of] Beriah, Yetzirah, and Asiyah, [a different pattern of transmission is necessary].

אי אפשר להיות

For the [transition from Atzilus to Beriah, Yetzirah, and Asiyah] is impossible

אם היא מאירה ממקומה ומהותה ועצמותה שבאצילות

[when the light is] shining from its essential place in the world of Atzilus,

כי רחוקים מאד זמ"ז בדילוג הערך כנ"ל

since [these realms] are very distant from one another and a radical transition is necessary as mentioned above.

אם לא ע"י שתרד ממקומה עשר מעלות אחורנית

[Transmission to such lower levels is possible only when the light] descends ten levels lower from its place,

הם י"ס דאצילות

i.e., [through all] the Ten Sefiros of Atzilus,

ותתלבש בראש הבריאה

and then enclothes itself in the beginning of the world of Beriah.

שאז תתפשט ותגיע אורה בכל אותו העולם

Then its light can diffuse and be extended throughout that realm.